אבלות על השואה

שאלה: למה אין כמעט שום אבלות על השואה?

תשובה: כלל גדול הוא שאנחנו לא יכולים להתאבל על כל חורבן, כי היו לנו כל כך הרבה חורבנות ואם נתאבל על כל חורבן נצטרך להתאבל כל יום. במשנה בתענית (ד, ו) כתוב שבי"ז בתמוז אנחנו מתאבלים על חמישה הדברים שאירעו לאבותינו ובכללם שהובקע העיר. שואלת הגמרא (תענית כח,ב): והרי כתוב בירמיהו שהעיר הובקעה בט' בתמוז (ירמיהו נב,ו)? עונה הגמרא שבבית ראשון הובקעו החומות בט' בתמוז ואילו בית שני הובקעו בי"ז בתמוז. אם כן, אנו רואים מכאן שחכמים גזרו שאנחנו מתאבלים בי"ז בתמוז על הרבה דברים, ולא קבעו להתענות גם בט' בתמוז.

באמת, חורבן הבית כולל את כל החורבנות שהיו, ובהרבה בתי כנסת מוסיפים בתשעה באב קינה על השואה. בספר אורות (אורות המלחמה י'), מרן הרב קוק כותב שמה שמתאבלים בתיקון חצות דווקא על חורבן הבית, הוא כי בחורבן הבית אנחנו יכולים להבחין בחורבן בין התוצאות ובין המקור. כלומר, המקור של כל הצרות הוא גלות השכינה. בגלל גלות השכינה היה חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, מסעות הצלב וגם השואה. כל צרות העולם הן בכלל גלות השכינה. יוצא, שכל ארבעת ימי האבלות שעל חורבן הבית (ט' באב, י"ז בתמוז, י' בטבת וצום גדליה) כוללות כל החורבנות – וגם השואה – כי בעצם הכל אותו חורבן.