אידיאל העוני

ש: האם יש אידיאל להיות עוני?  להיות עשיר?

ת: א. לא זה אידיאל ולא זה אידיאל.  האידיאל הוא לעבוד את ד'.  אם כן, השאלה היא, מה עוזר יותר לעבודת ד'.  בפרק הראשון של מסילת ישרים, הוא מברר שעושר מופרז יכול להפריע וכן עוני מופרז.

ב. לפעמים זה משתנה לפי אופי האדם, יש מי שהעושר יהיה לו לברכה, ויש שהעוני יהיה לו לברכה.  עיין בתנ''ך וראה שהיו נביאים עשירים ונביאים עניים.  

ג. מה שבטוח הוא, שכל הדיון הזה הוא של האדם כלפי עצמו, אבל לגבי אחרים, ודאי הוא צריך לדאוג שלא יהיו עניים.

ד. אמנם חייך קודמים לחיי חברך.  אדם אינו חייב לתת לעניים מה שיחסר לו.  אבל, כמובן, יש יחידים אוהבי ד' ואוהבי עם ישראל המעדיפים לתת לאחרים מאשר לעצמם.

ה. יחד עם זה, אמנם חייך קודמים לחיי חברך, אבל אין מותרותיך קודמים לחיי חברך.  בגמרא, אם בכפר שלכם, יש מעט מים, אתם תשתו, והכפר הסמוך לא ישתה.  אם יש לשניכם, מה טוב.  אך לא יתכן, שאתה תשתה ותעשה כביסה, ולשני לא יהיו מים לשתות.  אלא אם כן, חוסר כביסה עלול להביא מחלות.  או למשל אם יש לך מעט לחם, אכול רק אתה .אבל לא יתכן שלך יהיה לחם עם ריבה ולשני לא יהיה לחם בכלל.  זה מבואר באגרת בסוף ספר התניא, בערוך השולחן הלכות צדקה (שו"ע יו"ד רנא), בספר אהבת חסד לחפץ חיים, ובשו''ת אורח משפט למרן הרב קוק.

ו. אך לכל הדעות יש מעלה להיות מסתפק במה שיש לו.  יש מליצה קדומה: צדיק אינו אוכל אלא מן הגזל, מן המבושל, ואומר כל יום כדרלעומר!  פירוש: גזל - גם זו לטובה, מבושל - מסתפק במה שיש לו, כדרלעומר - כל דעביד רחמנא לטב עביד!

ז. וכן יש מעלה להסתפק במועט: אורח חיים צנוע, בגדים פשוטים (כדאי מיד שניה), דירה פשוטה.  זה הכלל: רק מה שחיוני.

ח. ויחד עם זה, לתת מה שאפשר לזולת: כסף, תמיכה, אהבה, חיוך, עזרה לחלשים, לחולים ולעניים.  יש שהגדירו: כל אחד צריך להיות עובד סוציאלי קטן.