איך לאחות את האומה

שאלה: יש עכשיו קרע באומה. כיצד מאחים אותו?

תשובה: אין קרע ואין שסע. כולם אוהבים את כולם, יותר מכל עם בעולם. כולם עוזרים לכולם, בלי חשבון. אנו העם עם הכי הרבה אהבה פנימית בכל העולם.

ש: אבל יש בכל זאת פילוגים?

ת: ודאי. היו פילוגים, יש פילוגים ויהיו פילוגים. זה טבעי. אך בתוך כל זה, יש אהבה הדדית.

ש: יש טייסים שאמרו שלא יטוסו? זה אסון!

ת: לא נורא. יש לנו די טייסים בלעדם. ומן הסתם יחזרו בהם, כאשר יבינו שעם כל הכבוד הראוי להם, לא יוכלו כמה מאות טייסים לקבוע גורל אומה של מיליונים.

ש: וכן יש רופאים שובתים? הרי הם אמורים לשרת ולהציל!

ת: בינתיים, יש די רופאים בלעדם. והם יחזרו לעבודה, כאשר יבינו שעם כל הכרת הטובה כלפיהם, אין זה נותן להם רשות לנהל את המדינה.

ש: כל הדיבורים על קרע ושסע, באמת גורמים בקע!

ת: אכן. יש להיזהר. אם חוזרים הרבה פעמים על שקר, הוא הופך להיות אמת. יש להרגיע אותם.

ש: כיצד מרגיעים אותם?

ת: כל אחד ירגיע את האנשים המתעצבנים מהקבוצה שלו, ולא יטיף מוסר לאנשים מקבוצה אחרת. הרי רוב העם אינו מתעצבן.

ש: גם הדיבורים על נזק לכלכלה, יגרמו בעצמם נזק לכלכלה!

ת: לא גורמים ולא יגרמו.

ש: וכמו כן, זה גורר תגובת ריחוק מארצות הברית.

ת: גם הם יירגעו. אינינו תלויים בהם. הם לא הצילו אותנו בזמן השואה, והם לא עזרו לנו להקים מדינה. אנו נסתדר בלעדיהם.

ש: אבל איך להבין שאנשים שהיו פעם כל כך אידיאליסטים פתאום נחלשים?

ת: זה תהליך טבעי. לא נדבר על זה. הכל יסתדר. חזק ואמץ. הם מיעוט. הם אינם קובעים ולא יהיו הקובעים.

ש: אז אולי הכי טוב הוא להתעלם ולא להתייחס?

ת: בודאי, זה הכי טוב. הבעיה היא התקשורת, היא אוהבת להציג את החריג, את היוצא דופן, לנפח טרור חברתי, לחבב התכתשויות, ללבות יצרים תוקפניים. היא אינה מציגה נכונה את המציאות.

ש: בכל זאת, איך אנשים רציניים אינם מבינים שהם גורמים נזק למדינה? לא אכפת להם מעם ישראל?!

ת: אכפת להם. אבל הם מבולבלים. זה קורה. לא לדאוג. הכל יסתדר.

ש: זו לא אופטימיות מופרזת?

ת: לא. עברנו דברים קשים לאין ערוך, התגברנו ונתרפאנו.

ש: ומה התרופה.

ת: אהבת ישראל. אהבת ישראל. אהבת ישראל.