אמונה או שכל

ש: מה עושים כאשר יש סתירה בין אמונה ושכל?

ת: אין סתירה.  שניהם באים מריבונו של עולם.  ד' אחד ושמו אחד ומתגלה בעולם אחד.

ש: בכל זאת, כמה מאות שנים האדם הדתי ניצב בפני מאבקים ביניהם?

ת: אלו מאבקי שווא, הנולדים מאי הבנת האמונה או אי הבנת השכל.  בתפילה, אנו אומרים: אמת ואמונה.  האמת המתבררת בשכל, והאמונה, מצטרפים בעבודת ד'.

ש: לדוגמא, השכל אינו מקבל ניסים?

ת: השכל צריך ענווה להכיר שיש דברים שהוא אינו יכול להכיר: ד', הנשמה, הבחירה החופשית, ההשגחה האלהית.  השכל אינו יכול להביע על אלה, שום נקיטת עמדה, לא חיובית ולא שלילית.

ת: אז האמונה סותרת את השכל?

ת: לא.  היא מקבלת את הדברים הטובים שבשכל.  שתי קיצוניות: השכל הוא הכל או השכל הוא הבל.  האמונה היא מעל השכל.  השכל חייב לקבל זאת באופן הגיוני.

ש: ומה עם הרגש?

ת: הרגש והדמיון הם מתחת לשכל.  אך גם הם מגיעים לפעמים, לדברים שהשכל אינו מגיע.

ש: אם כן, במה שאינו בתחום האמונה, השכל צודק?

ת: לא בטוח.  כל מה שהשכל אומר חתום בחותם הספק.  השכל בנוי על עובדות והוכחות.  אבל אולי תתגלנה עובדות חדשות.  ואולי ניתוח העובדות אינו נכון.  דוגמא: השיטה הגאוצנטרית, שכדור הארץ במרכז, פינתה מקומה לשיטה ההליוצנטרית, שהשמש במרכז.

ש: אז הוא לא שווה?

ת: הוא שווה הרבה, אבל הוא לא הכל.  גם להכרה שכלית יש מרכיב של אמונה: אמונה, שמה שאומר, הוא נכון.

ש: ואמונה, היא בטוחה?

ת: מאה אחוז, מיליון אחוז.  הודאי שמו ,כן תהילתו.

ש: אבל, אולי...

ת: אין אולי.  אולי זה מה שנקרא ההימור של הפילוסוף פסקל: או שיש אלהים או שאין, או שאתה דתי או שלא.  כמו בתורת המשחקים.  אם יש אלהים ואתה דתי, ניצחת.  אם אין אלהים ואתה לא דתי, ניצחת.  אם אין אלהים, ואתה דתי, הפסדת, אבל לא הרבה, כי סך הכל, זה לא נורא להיות דתי.  אבל אם יש אלהים, ואתה לא דתי, הפסדת את הכל.  ולכן תורת המשחקים אומרת שתהיה דתי.  הרווח גדול וההפסד מועט.

ש: יפה מאוד...

ת: לא.  ריבונו של עולם, אינו ספק, אלא ודאי.  הוא שאמרנו: השכל אינו מגיע לריבונו של עולם.  עליו לצעוד עד איפה שאפשר, ואז לשתוק בענווה ללא התנשאות.

ש: אם כן, האמונה אינה רציונלית, אינה שכלית.

ת: לא.  היא יותר שכלית מהשכל.  יותר בטוחה, יותר מקיפה, יותר עמוקה.

ש: על כל פנים, אם השכל הוא מסופק, אז אם הוא לבדו, זה מוביל לייאוש ולריקנות?

ת: נכון.  זה מתחיל מחטא אדם הראשון, שלקח לעצמו את אמות המידה של הטוב והרע. זה קורה, לצערנו, לחלק גדול מהמין האנושי.  השכל אינו יכול לתת תשובה ברורה לשאלה המרכזית, מה משמעות החיים.  אם כן, האדם נפגש באבסורד ובריק.

ש: אבל יש אתאיסטים שהם מאושרים?

ת: סימן, שבאופן לא מודע, הם מאמינים בד'.

ש: בכל זאת מתמטיקה, זה בטוח, 4=2+2, אי אפשר לחלוק על זה?

ת: מתמטיקה אינה כמו מדע.  היא סיסטמה היפותטיקו-דדוקטיבית, מסקנות על יסוד הנחות.  אבל אפשר להניח הנחות אחרות ולהגיע למתמטיקה אחרת.

ש: והאם יש הוכחות מוכרחות שיש אלהים?

ת: ודאי יש הוכחות: ההוכחה הסיבתית, ההוכחה התכליתית-הטלאולוגית, ההוכחה האונטולוגית, ההוכחה המוסרית ועוד.  אבל ככל הוכחה שכלית, הן אינן מאה אחוז.  הן שוות לשכנע משוכנעים, לזה יש ערך רב (בספרים הדלים שלי, פירורים משולחן גבוה, יוצר אור ועולמות, מבוארות הוכחות אלה).

ש: יש דברים מאוד קשים בעולמנו, כיצד להבין שריבונו של עולם שהוא כולו טוב, מרשה זאת, או יותר, מנהיג זאת?

ת: לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי, כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם.  הוא שאמרנו: השכל אינו מגיע לסוד ההנהגה האלהית.

ש: אז נהיה תמימים?

ת: כן.  לא תמימות של טיפשות דמיונית חלושה, אלא תמימות עילאית של דבקות בד', כמו אברהם אבינו בעקידת יצחק, על אף שהוא היה האדם הכי חכם על פני תבל.

ש: בגמרא יש הוכחות שכליות?

ת: ודאי.  למה לי קרא, איכא סברא?!  אבל אלו גם סברות רגילות, וגם סברות עליונות, המבוססות על פסוקים ומשניות, ומידות שהתורה נדרשת בהן, שכל של תורה.

ש: למה שלא הכל יהיה אלהי-אמוני?

ת: דרך ארץ קדמה לתורה, כלומר בינה טבעית ומוסר טבעי.  ואחר כך באה התורה שהיא מעל הדרך ארץ ומאשרת אותו.  השכל הוא משרת של האמונה.

ש: יש גדולי ישראל שהביאו הוכחות שכליות?

ת: זה עבור אנשים מסכנים שרק זה מוצא מסילות לליבם, אבל מעל זה הם גם מביאים את הצד האמוני.

ש: אם אמונה היא לא שכל ולא רגש, אז מהי?  כיצד נגדיר אותה?

ת: קשר נשמתי עם ריבונו של עולם.  השכל והרגש יכולים לעזור להגיע אליה, לפנות את הדרך ממוקשים, אבל היא אינה זקוקה להם.  הם משרתים שלה ולא עצמותה, כמבואר בספר מאמרי הראיה, במאמר מאורות האמונה.

ש: ולכל אדם יכול להיות קשר עם ד'?

ת: ודאי.  הנשמה היא חלק אלוה ממעל.  יש נבואה, למטה ממנה רוח הקודש, ולמטה ממנו אמונה.

ש: ואיך מגיעים לאמונה?

ת: מבואר שם שיש שלושה נתיבים: א. אמונה טבעית מתוך הסתכלות בעולם.  ב. אמונה מתוך הניסים וההתגלות האלהית הנמסרים במסורת.  ג. אמונה ממעמקי הנשמה, מפנימיות החוש האמוני.

ש: צריכים שלושת האמונות?

ת: הן מורכבות כל אחת באחותה באופנים שונים.  שלושת האמונות יונקות אחת מן השניה, מתעמקות אחת מתוך השניה, וכולן מקבלות עליהן עול מלכות שמים זו מזו.

ש: ובסיכום?

ת: אמונה מלמדת מה המגמה האחרונה של כל ההוויה, והשכל מלמד אותנו את הדרכים.  לדרכים בלי מגמה אין ערך.  האמונה היא נשמת השכל.