אני בעד אחדות - אבל אחדות כמוני

בזמן האחרון יש ויכוחים במדינה, יש אפילו מדברים על שסע. כמובן, תמיד היו ויכוחים במדינה, וגם לפני קום המדינה, וגם בעתיד יהיו. אין בזה בעיה. זה טבע אנושי שפרצופים שונים ודעותיהם שונות. גם אין זה נכון שיש שסע. יש במדינת ישראל הרבה אהבה ואחוה ושלום ורעות, יותר מכל מדינה בעולם. אסור להוציא עליה שם רע, בגלל מיעוט שבחרו לדבר על שסע. וכמובן, דיבורים אלה גם מעליבים גם מזיקים.

אבל מה שמעורר תשומת לב, הוא טענה בעלי השסע לאלה שאינם סוברים כמותם: אם לא תוותרו לנו, אנו מאיימים בשסע. אכן סחיטה רגשית מעניינת. נוסח אחר: אנו בעד אחדות, אבל בתנאי שזו אחדות כמונו. סתירה לוגית מפליאה.

שהרי מה עושים אנשים שרוצים לחיות ביחד אבל בעלי דעות שונות? הם קובעים דרכי הכרעה. ובמדינתנו זו הדמוקרטיה. יש דרכי הכרעה אחרים, אך לא כך נקבע אצלנו. אבל מאיימי השסע מצהירים: אנו בעד דמוקרטיה, אבל בתנאי שזו דמוקרטיה כמונו. סתירה לוגית הנ"ל.

וכמובן, מי שיאמר בתמימותו: אני מוכן לוותר על דעותיי למען השלום, למען האחדות, והעיקר לפייס את השני זו מעילה באחריות. אדם צריך לפעול בכיוון שהוא חושב לנכון לטובת המדינה. זו חובתו לפעול על פי מצפונו, ולא לבטל דעתו בפני דעותיהם של אחרים, המאיימים בשסע.

זה הכלל, אנו עם אחד, אך מגוון. או באנגלית, United in Diversity, מאוחדים עם השונות. אמנם, זו סיסמת האיחוד האירופי, אבל בזה הם צודקים.