האם יכול להיות ניצחון מוחלט במלחמתנו?

ש: לאור העדויות הקשות המתפרסמות, על הסבל הנורא שעוברים החטופים, ובעיקר החטופות המסכנות, שליבנו יוצא אליהם, האם אין זה מן הדין והצדק לשחרר אותם תמורת סיום המלחמה והחזרת רוצחים? שהרי יש הסוברים, שבכל מקרה אי אפשר לנצח במלחמה זו. לפי סברתם, הניצחון הוא  "פיקציה וזריעת חול בעיני הציבור". אי אפשר לנצח את חמאס, וגם אם נישאר בעזה עוד הרבה זמן, תמיד יהיו מחבלים וטרור, כמו שהיה בשנים עברו כששלטנו שם. ולכן: אולי מלחמתנו היא קרב אבוד מראש, ועדיף לעצור את הסיוט הזה ולשחרר את כולם?

ת: ראשית, לעצם עניין שחרור המחבלים, כתוב: "ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים" (בבא בתרא ח ב)", ומכאן שיש להשתדל מאוד בהחזרת כולם , ולעשות כל מה שאנו יכולים. אך אין זה אומר שיש לעשות זאת על חשבון חיי האחרים. כבר דנו בזה בגמרא: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם; ואין מבריחין את השבויין, מפני תיקון העולם; רשב"ג אומר: מפני תקנת השבויין" (גיטין מה א). ישנם סייגים למצוות פדיון שבויים: לא נותנים את כל הכסף שבעולם למצווה זו. בגמרא מובאים שני טעמים לכך: א. מפני דוחק הציבור העני, שלא יוכל לעמוד בזה, שהרי הוא צריך את כספי הציבור לדברים חשובים אחרים גם כן. ב. כדי לא לתת לאויב תיאבון להמשיך; אם הוא יראה שאנו נותנים הרבה כסף, הוא ימשיך ויחטוף יהודים. במציאות שלנו, המחיר הוא עוד יותר גדול – שחרור מחבלים רוצחים מיומנים. אין להציל אדם במחיר של הריגת אדם נוסף במקומו. פורסם שחמישים אחוז מהמחבלים המשוחררים הערבים חוזרים לטרור: פעילי פתח –ארבעים אחוז, פעילי חמאס – שישים אחוז. בעסקת שליט שחררנו אלף מחבלים, מאתים ארבעים נתפסו מחדש על מעשי טרור. זהו פיקוח נפש של ממש להסכים לעסקה כזו; שהרי ראינו במהלך השנים איזה נזק עצום עשו מחבלים שהשתחררו, כולל במלחמה האחרונה, שבשביל אדם מסויים ששוחרר, נהרגו יותר מ-1600 אנשים. אסור להיכנע לטרור.

לעניין הקולות הפסימיים הנשמעים, שהמלחמה אבודה מראש: ראשית, אין להקשיב לקולות אלה, גם אם הם נאמרים ע"י אנשים חשובים. יש להיות עם הציבור, עם אנשים רגילים, עם החיילים הקדושים, מלאי התקווה ורוח לחימה. גם אני הדל הייתי במילואים, במשך 93 ימים, ראיתי ושמעתי אותם. אשריהם ואשרי חלקם, שהם נלחמים במסירות נפש. לעצם עניין הניצחון – אין זה חידוש שאי אפשר לנצח את חמאס. חמאס אינו רק צבא מחבלים, אלא רעיון. רעיון של שנאה תהומית ליהודים ולתנועה הציונית  ושל חיסול מדינת ישראל. ברעיון זה דוגלים עוד הרבה מאויבנו, כמו חיזבאללה, ואיראן, והחותים. ניתן לראות באמנת חמאס את המצע שלהם: 'הציונים הם חלאת המין האנושי. הציונות מביאה חורבן בכל העולם. כל דבר רע שקורה בעולם הוא בגלל הציונים. מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השניה נגרמה ע"י הציונים. והציונים מתכוונים לשלוט על כל העולם'. אידיאולוגיה דומה יש לרבים רבים של הערבים סביבנו. ולכן, אין כאן עניין של מלחמה קצרה שתחזיר את כל הערבים בתשובה. אומנם באחרית הימים, כל המוסלמים יעשו תשובה, ויתקיים " וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב ד), אך אין סבירות שהדבר יקרה מחר או מחרתיים.

אנו כבר מאה ארבעים שנה נלחמים מול הערבים, וגם עכשיו אנו יודעים: אנו נילחם עוד הרבה זמן, וגם אם חמאס יעשו עוד פיגועים ועוד טרור, נצטרך להילחם נגדם שוב. אי אפשר לנצח את ההתנגדות האסלאמית נגד המדינה תוך כמה ימים. מאידך, וכי יעלה על הדעת, שאם לא ניתן להכריע מהר את כל הערבים המבקשים לכלותנו, לא נעשה דבר?  מה שנקרא הכשל הלוגי של שלילת האמצע: או שמחסלים את כל החמאס, או שלא נעשה שום דבר. וכי זה יעלה על הדעת, לתת להם לטבוח בנו? אלא, אנו עושים מה שאנו יכולים, וב"ה אנו מצליחים מאוד, עושים עבודה טובה נגד החמאס; מתקדמים, מביסים את האויב. מומחי מלחמה עולמיים מתפעלים מהישגינו. אומנם אין זה אומר שחמאס לא יחזרו עוד עשר או עשרים שנה, אך יש להתאזר באומץ וסבלנות, כפי שעשינו עד עכשיו.

המלחמה מול הג'האד היא מלחמה קשה מאוד, שכן הם מלאים במוטיבציה נגדנו: מסופר להם שאם הם  יֵהרגו ע"י חייל יהודי, הם יעלו לגן עדן, ושם יהיה להם שפע עד בלי די. לכן, יש להתכונן נפשית, שמלחמות יכולות להימשך זמן רב. ובסוף – ננצח! מתי ננצח? איננו יודעים. המלחמות הם התחלת הגאולה, שאנו מצליחים להגן על עצמנו; " מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא" (מגילה יז ב). לא קלה דרכנו, אך יש לראות את חצי הכוס המלאה, ולהתאזר עוז וגבורה. יש אנשים שאוהבים להסתכל תמיד על חצי הכוס הריקה, הם מחלישים אותנו, ומתלוננים ללא לאות, אך אין להקשיב להם.

חזק ואמץ.