האם יש בעיה להילחם בבין המצרים?

שאלה: האם יש בעיה להילחם בבין המצרים, זמן שיש לו מזל רע, כי כך כתוב בשולחן ערוך (או"ח תקנא, א) "ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה דריע מזליה", בן ישראל שיש לו דין עם גויים ישתמט ,ויעשה בחודש אדר כי אדר חודש טוב ,ואב חודש רע (כדברי הגמרא תענית כט, ב).  היו לנו בו הרבה צרות בחודש אב: נגזרה גזירה לא להיכנס לארץ, בית המקדש נחרב פעמיים, גירוש ספרד, מלחמת העולם הראשונה וכו'.  ולכן אולי כדאי להפסיק את המלחמה?

תשובה:

א. זו המלצה

לא כתוב בגמרא שם שאסור, אלא לישתמיט, להשתדל להשתמט. הרי הגוי תובע אותו ולא תמיד זה אפשרי, אך אם יכול, שישתמט, ואם לא, אז אין בזה איסור. ובנידון דידן, לא אנחנו בחרנו להילחם דווקא עכשיו, אלא הגויים הציקו לנו והיה הכרח להתגונן.  אנחנו לא יוזמים כלום, הם יוזמים הכל.  רבש"ע כך גלגל את הדברים.

ב. שומר מצווה לא ידע דבר רע

שנית, להשתמט אינו עבירה הלכתית, אלא עניין סגולי – ואז יש כלל ששומר מצווה לא ידע דבר רע (קהלת ח ה).   הרי המלחמה הזאת היא מצווה, מצווה משולשת. א. הצלת נפשות של רבים בעם ישראל, ולא תעמוד על דם רעך.  בשביל זה עוברים על כמעט כל התורה כולה חוץ מגילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה.  ב. מצוות הצלת הארץ. ג. קידוש השם, אם הם מכים אותנו זה חילול השם, ואם אנו מחזירים להם זה קידוש השם ואין קידוש השם גדול מזה (עיין לנתיבות ישראל א קיח במאמר למצות הארץ בהערה.  שיחות רבנו הרב צבי יהודה - צבא וישיבה.  שו"ת שאילת שלמה א שסח).  שומר מצווה לא ידע דבר רע.

פעם כשהייתי במילואים באחת המלחמות, באו שלושה אנשים עם זקן ארוך, מעיל ארוך וכובע שחור.  נתנו יי"ש לכל החיילים, רקדו ושרו.  אחר כך ,נתנו לכל אחד שקית עם עשר אגורות.  אמרו להם: אתה שם בכיס ובסוף המלחמה נותן לעני, שלוחי מצוה אינם ניזוקים.  כל החיילים הסתכלו עלי, הדתי היחיד במחלקה, והסתכלתי בכיוון אחר כדי לא להתערב (ולדון על שכיחא היזקא. עיין פסחים ח ב).  חייל חילוני אחד אמר: אינני מבין, אני מוסר את הנפש להיהרג על עם ישראל. זה לא מצווה ועשר אגורות בכיס זה מצווה?  אמר החסיד ללא היסוס: מה איכפת לך, עכשיו יש לך שתי מצוות, גם עשר אגורות וגם על מסירות הנפש!  כל החיילים הסתכלו עלי, הסתכלתי על הנוף היפה של ארץ ישראל...

ג. אנו הופכים זמן רע לזמן טוב

חודש אב הוא חודש רע.  אבל מסביר המהר"ל בנצח ישראל, שאכן יש זמנים טובים וזמנים לא טובים, כלומר, חודשים קיצוניים במזג אוויר אינם טובים, אבל אלה שבאמצע הם טובים. ולכן היה חורבן בין המצרים.  אך גם חודשים הרעים יכולים להתהפך לטוב כמו חנוכה, תלוי בנו.  הנה חודש כסלו הוא מקביל בחורף לתמוז ואב.  כסלו הפך לטוב, וגם חודש אב יכול להיות טוב. ובזמן האחרון נעשה טוב, כי הגלות הולכת ונמסה.  אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תתנו לעמי ישראל כי קרבו לבוא (סנהדרין צח א).  כשארץ ישראל תתן פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר (רש"י שם).  בהפטרת תשעה באב אנו קוראים: "אין ענבים בגפן ואין ענבים בתאנה" - כשרבנו הרב צבי יהודה היה מגיע לפסוק זה הוא היה בוכה ואומר: עכשיו ברוך ד' ,יש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה.

וכשהנציב העליון הראשון, הרברט סמואל, שהיה יהודי, הגיע לארץ, התפלל בשבת הראשונה, שבת נחמו, בבית כנסת החורבה, ועלה להפטרה, המתארת את צמיחת ארץ ישראל.  אנשים אמרו: הוא המשיח!  לא עד כדי כך ,אך מאז היו בניין הארץ, הקמת המדינה, מלחמות ישראל.  לא רואים שהקללה הופכת לברכה?!

גם המלחמה הזאת, היא הצלחה מופלאה. גם בגלל העליונות הטכנולוגית, וגם מסירות הנפש הצבאית וגם הרבה סייעתא דשמיא. יש לנו מעט מאוד ניפגעים לעומת הצפי של משימה כה קשה ומסובכת.  זה גם נס בתוך הטבע, וגם נס מעל הטבע, סייעתא דשמיא גדולה מאוד.  כמובן, באופן אישי, כואב לנו מאוד על כל חייל שנופל ועל כל הנרצחים ועל כל החטופים ועל כל הפצועים.  אך באופן לאומי זה מהמצבים הכי טובים שהיו לנו מאז תחילת הגלות.

"והפכתי אבלם לששון" (ירמיהו לא יב).