האם לחיילים חילונים יש שמירה והשגחה?

ש: בפרשת היציאה למלחמה (דברים כ), על דברי הכהן משוח המלחמה לבאים לצבא, אומר רש"י: "שמע ישראל – אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם" (דברים כ ג). כלומר, זכות קריאת שמע, היא הזכות המינימלית לכאורה, אשר מקנה את הגנת ד' מפני האויבים. והנה לצערנו בצבאנו, רוב החיילים אינם קוראים קריאת שמע כל יום. אולי אם כך, אין ראוי שנצא למלחמות ונקיים צבא עם רוב שאינם שומרי תורה ומצוות, שהרי מי שאינו קורא שמע, לכאורה מסתכן בחייו!

ת: זה נכון שקריאת שמע היא יסוד גדול, ומי שלא אומרה, יש בו חיסרון. אך בפועל, לעניין יציאה למלחמה, מה החלופה שניתן להציע? לסגור את הצבא ולחזור לשלטון גוי חלילה? אם אפשר היה לבקש מכל החיילים לקרוא קריאת שמע, והיו נענים, וודאי שהיינו עושים זאת מיד ; אך לצערנו אין זה המצב, והדברים מסובכים בהרבה. אמנם ישנם גופים בצה"ל הפועלים לחיזוק היהדות, וכל שכן בשעת מלחמה; כגון הרב רונצקי זצ"ל, גיבור ישראל, שבשעת מבצע עופרת יצוקה, כינס כמה גדודים, ונתן להם שיחת חיזוק; אך אין זה מתקן עדיין את המצב מייסודו. יש לדעת, שיציאה למלחמה, היא באופן כללי, מסוכנת. אמנם פחות מסוכנת מנסיעה בכביש, שמספר המתים כל יום בצבא מכלל המתגייסים נמוך ממספר ההרוגים בתאונות דרכים מכלל הנוסעים, או נמוך ממספר המתים מעישון, אך אכן צבא ומלחמה הם דברים מסוכנים. מצד שני, יהיה הרבה יותר מסוכן, אם נסגור את הצבא, וניתן לאויבנו לכבוש ארצנו ולהשמיד אותנו.

ניהלנו מלחמות רבות, מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, ועוד הרבה מבצעים. אין למלחמות האלה אח ורע בכל מלחמות העולם ביחס למספר הקטן של האבדות שאיבדנו; מה שמראה שד' אוהב אותנו אהבה עזה מאוד, את דתיים וגם את הלא דתיים. ניצחנו את המלחמות בניסי ניסים במעט אבדות, והשגנו הישגים אדירים. הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל אמר, שאדם חילוני שמוסר נפשו להגנת עם ישראל, נמצא במדרגה יותר גבוהה מאדם חרדי שאינו מוסר נפשו. נמצאת למד שמסירות הנפש הזו, היא מדרגה עליונה מאוד בקדושה. " הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן" ( פסחים נ א). מי שמוסרים נפשם על קידוש השם, אין מי שיכול להגיע לדרגתם בעולם הבא, כולל הצדיקים העליונים שלמדו תורה כל חייהם.

מובא במסכת מגילה (ו, א) "כלל ישראל אפילו ריקנים שבהם מלאים מצוות כרימון". אמנם אין זה מובן, אם הם ריקים ממצות, כיצד הם מלאים מצוות? זו סתירה מיניה וביה! מתרץ הפלא יועץ, (ערך הצלה): "אפילו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרמון. כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים הגדולים בישראל. והן אמת שאין הקדוש ברוך הוא לוקח שחד מצוה כנגד עברה ומשלם להם ענש על כל העברות שעושים ועל כל בטול מצוה שמבטלים, אבל גם כן יש לו שכר הרבה לתן לאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כחם להציל ישראל מיד עכו''ם ולהציל עשוק מיד עושקו. מה טוב חלקם ומה נעים גורלם". האמירה הזו מכוונת למי שמציל יהודים, שהוא ערך נשגב מאוד, להציל אדם ממות; וקל וחומר להציל את כלל ישראל מן הצר הצורר אותם, ק"ו בן בנו של ק"ו, אם הוא מוסר נפשו על כך. מכאן למדים, שאדם המוסר נפשו ומציל נפשות מישראל, נאמר עליו שהוא מלא מצוות, אפילו יותר ממי שלומד תורה. כמובן שהמוסר נפשו אינו פטור בשל כך משמירת המצוות ומלימוד התורה, ויש לקיים את שני הדברים יחד.

האידיאולוגיה האנטי ציונית, הסוברת שאין גאולה ותקומה ללא שמירת מצוות, נבוכה במציאות הנוצרת בארצנו: איך יהודים, לרוב ללא כיפות ותפילין, בונים את הארץ, נלחמים עליה, מוסרים על עמם את נפשם, מצליחים בדרכם , ומקבלים סייעתא דשמיא אדירה? שהרי אין אדם בר דעת יכול להכחיש את ניסי בניית הארץ, שיבת ציון ובניין המדינה בזמן כה מועט עם ברכה מרובה כל–כך. המתנגדים לציונות שואלים עצמם – במה הם זכו? מה הדבר ששומר ומביא ברכה לאותם יהודים כופרים? וכי זו דרך התורה? נשאל מרן הרב קוק שאלה זו, והשיב: "הוא זכה מפני שעסק במצוה היותר גדולה שבכל המצוות, במצווה השקולה ככל התורה כולה, מפני שהוא עסק בגאולת ישראל. ולא רק עסק, אלא הוא עוסק ויעסוק בלא הרף בגאולתו, וכח אלהי זה מרוממהו ומשגבהו בישועה" (שמונה קבצים ז רא). הדברים נאמרו בזמן מרן הרב קוק, שמסירות הנפש לתקומת האומה התבטאה בבניה ובחקלאות ובעליה לארץ, לפעמים ללא אישור הגויים. ק"ו שכיום, שמוסרים החיילים את הנפש בצבא, למען הגנת המולדת, והצלת חיי העם בארץ, שהדברים נכונים וקיימים.

לעניינו, אף שרוב החיילים אינם קוראים קריאת שמע כל יום, וכנראה שאין הדבר ישתנה מחר, בכל זאת, באופן בלתי מודע, מתוך מסירות נפשם ואהבתם לעם ולארץ, הם קוראים שמע בליבם. לכן, אל דאגה, ד' שומר על חיילנו, שהם טובים מאוד; כשם שמבאר מרן הרב קוק באגרת תקנ"ה "דור של עקבא דמשיחא הם ... כדברי תקוני זוהר טוב מלגאו וביש מלבר. והם חמורו של משיח שנאמר עליו עני ורוכב על חמור". כמובן 'מגמתנו לקדש את צה"ל ולבנות בו קומה של קודש, ולגייס עוד ועד שומרי תורה ומצוות. אמר פעם בן גוריון לדתיים: איפה חיילכם בבתי הקברות הצבאיים? אז היינו נבוכים,; אך היום, מאושרים אנו לדמעות. בתי הקברות מלאים בחיילנו, שומרי התורה ואוהבי הארץ, הקבורים שם לאחר שמסרו נפשם. אשריהם ואשרי חלקם של כל הנופלים על שמירת העם והארץ, נחלתם בגן עדן מוכנה.