החזרת החייל ממילואים: הנני!

שאלה: חייל המילואים היה מנותק מהבית במשך שלושה חודשים, בינתיים אשתו ניהלה את הבית וקיבלה החלטות בלעדיו.  ועכשיו הוא צריך להשתלב מחדש.  זאת ועוד, הלוחם לחם בעזה וכעת הוא נדרש לשטוף כלים.  הלוחם חיסל מחבלים וכעת  הוא נדרש להחליף חיתולים.  הלוחם זרק רימונים וכעת הוא נדרש לזרוק אשפה.  הלוחם עסק בענייני כלל ישראל וכעת נדרש לעסוק בענייניו הפרטיים.  איך אפשר להסתדר?

תשובה: א. מרן הרב קוק במאמרו "בכל דרכיך דעהו" (מוסר אביך) מסביר שכל דבר טוב שאדם עושה, שם נמצא עתה ריבונו של עולם.  כאשר אתה מתפלל, ריבונו של עולם נמצא שם, בתפילה.  כשאתה לומד תורה אל תחשוב על אחותך החולה.  כל עולמך הוא הגמרא, עכשיו לא אומרים תהילים ולא מטלפנים אל חולים.  אך כשאתה מבקר את אחותך החולה, אז עתה הנך חייל במלכות חסד, רק החסד הזה קיים, אין תורה ואין תפילה.

בזמן שהחייל בצבא, רבונו של עולם נמצא בלחימה בעזה, בחיסול מחבלים ובזריקת רימונים, וכאשר הוא חוזר הביתה, רבונו של עולם הוא נמצא בשטיפת כלים, בהחלפת טיטולים ובזריקת אשפה.  זהו סוד הריכוז, סוד הצמצום.

מספרים על אדם שפגש את חברו אחרי שנים רבות והלה הזמינו לאכול. שאל :מה שלום הדוד? - מת! - אז הדודה לבדה?! - מתה! מסכנים שני היתומים, אוי להם בלי הורים! בסוף הארוחה שאל אותו איפה הוא עובד - אצל הדוד. - אבל אמרת שהוא מת! ענה לו :כאשר אני אוכל הכל מת!

אמנם אכילה אינה מוגדרת כמצווה אך בריאות היא הכרחית. לכן, אנא תן לי לאכול בשקט. כמובן גם בזה אין להגזים.

זה הכלל, מה שאתה עושה, עשה טוב, עשה עד הסוף! פעם מאן דהוא שאל מחנך שאלה אווילית: איזה מבניך אתה הכי אוהב. השיב: את זה שאני נמצא אתו. אכן, באותם רגעים, שם נמצא כל עולמו.

ב. באמת אינינו יודעים איזו מצווה יותר גדולה.  כתוב בפרקי אבות (תחילת פרק ב): "הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, כי אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות".  ובגמרא ברכות (יז, א) אמרו חכמי יבנה: "אני בריה וחברי בריה, אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה, אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו, כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי כך אני איני מתגדר במלאכתו, ושמא תאמר: אני מרבה והוא ממעיט, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים".  אם כן, דין שטיפת כלים כדין לחימה בעזה, דין החלפת טיטול כדין לחימה, ודין זריקת אשפה כדין זריקת רימונים.  איש על מחנהו ואיש על דגלו.

ג. יש אפילו סברא שצרכי הבית הם קודמים למשימה הלאומית.  אם יש לאדם יכולת לשלם רק עבור נר שבת או רק עבור נר חנוכה, מה עדיף? עונה הגמרא: נר שבת (שבת כג, ב). מדוע?  הדלקת נרות שבת היא משום שלום בית, כי מצטערים ללכת בחושך בו נתקלים וזה עלול לגרום מריבות.  טעמה של מצות הדלקת נר חנוכה הוא משום הצלת האומה, לאומיות עליונה ומסירות נפש.  אם כן, מדוע נר שבת קודם לנר חנוכה?  כי על גבי היסוד של משפחה טובה ובריאה באים העניינים לאומיים.  האומה נבנית על ידי משפחות חזקות.

ד. איך מגיעים להכרה שיש להתמקד רק במה שצריך לעשות עכשיו?  יש לעשות שינוי בראש.  כשאדם עומד מול המשימה הבאה שלו, יש לומר: יש לומר "הֱיֵה נכון", כסיסמת תנועת הצופים.  או, כדברי אברהם אבינו: הנני!