"הכל מעלין לירושלים"

"הכל מעלין לירושלים" – כך נפסק; כאשר בן זוג רוצה לגור בירושלים, ידו על העליונה (כתובות קי ב). ירושלים למעלה מן הכל, לא במובן של ניתוק והתנשאות, אלא במובן של שיא של כל ארץ ישראל.

שהרי יש לשאול: על מצות יישוב הארץ שמענו ושמענו, אך איפה יש בתורה מצות יישוב ירושלים? ויש להשיב: אכן, אין לירושלים מצות יישוב כשלעצמה, אלא כיוון שהיא השיא של הארץ גם מצות הארץ מופיעה בה ביתר תוקף וביתר שאת. וכבר נאמר: "אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב" (תהילים פז ב).

כמובן, מדובר על כל ירושלים כולה, כולל ירושלים החדשה, אך ברור שהעיקר הוא ירושלים העתיקה, ירושלים שבין החומות.

ואם מצד מצות הארץ אנו באים, הרי יש להחילה על כל שלושת צדדיה, שכידוע מצות ארץ ישראל מתחלקת לשלושה חלקים: א. עליה לארץ ב. ישיבת הארץ "שלא נעזבה לשממה" ג. ריבונות על הארץ, כיבוש הארץ ושחרור הארץ ("שלא נעזבה לזולתנו מן האומות" רמב"ן, פירוש על ספר המצוות לרמב"ם, מ"ע ד' לנוספות).

כאן המקום לדבר על היישוב והכיבוש: בחסדי ד' – לכיבוש זכינו. אך כידוע, לא די לכבוש אלא יש להחזיק את הכיבוש.

וכיצד? על ידי התיישבות. רבותינו אומרים על הפסוק "וישבתם בה" (במדבר לג, נג): בזכות שתירש – תשב, "והורשתם את הארץ" (עיין רש"י שם). אך לא פחות מזה, בזכות שתשב – תירש. והא בהא תליא.

הדברים אמורים לא רק בירושלים שבין החומות אלא בכל מלוא רוחב הארץ – שבה אנו מצווים להתנחל ולהיאחז בכל מקום, גם אם קשה הדבר בימינו. אך בעיר קדשנו העתיקה, הקושי גדול יותר, ונהגו לומר שליישב בית אחד שם קשה כמו להקים ישוב שלם. אכן, הלב הוא לב, גם בגדלותו וגם בסיבוכיו.

כמובן, גם להקים בתי חרושת של יהודים שם – זה טוב ויקר, אבל העיקר הוא להקים מול מקום מקדשנו, בתי חרושת של תורה ויראת שמים, של מידות טובות ואהבת ישראל.

וכתשובת המשקל לקלקולי העבר, עלינו לחזק את בריחי שעריה של ירושלים למען תהיה "כעיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג) – שמחברת את ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה.

חזק ונתחזק בבניין עיר קודשנו, ובמלוא רוחב ארצנו.