הפגזת אזרחים במלחמה

שאלה: האם מותר במלחמה להפגיז גם אזרחים כשטרוריסטים מסתתרים ומתקיפים מתוכם?

תשובה: זה דבר פשוט שזה מותר גם על פי הלכה וגם על פי מה שנהוג בחוק הבינלואמי. בהלכה זה מותר בגלל הלכות רודף. האזרחים שם מפריעים לנו להפגיז ובינתיים הם מפגיזים אותנו, לכן לאותם האזרחים יש דין רודף. דין רודף הוא אפילו כשהרודף לא רוצה להיות רודף. זה נקרא "רודף שלא מדעת". אם מישהו תופס מישהו כבן ערובה ויורה עלי, לבן ערובה הזה יש דין רודף שלא מדעת. הדוגמה המפורסמת של רודף שלא מדעת הוא תינוק שבמעי אמו שמסכן את אמו. ההלכה היא שאם אי אפשר להציל את שניהם, מצילים את האמא והורגים את העובר כי יש לו דין רודף (רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש א, ט ע"פ הירושלמי).

הלכה זו היא לאו דווקא במלחמה, וקל וחומר שכך הדין במלחמה שבה נלחמים כנגד כולם. כתוב במכילתא: "טוב שבגויים הרוג". מקשים התוספות בעבודה זרה (כו, ב וכן בבית יוסף יו"ד קנח), איך יתכן ש"טוב שבגויים הרוג", הרי אסור להרוג גוי (סנהדרין נג) וקל וחומר שלא להרוג את הטוב שבגויים? מתרץ התוספות: מדובר שם במלחמה. הגוי הזה נראה חמוד, או במקרה שלנו הוא הרג בעבר אבל מעכשיו הוא יהיה חמוד. לא נכון, במלחמה אין חשבונות כאלה, אפילו גוי שנראה נחמד הוא אויב והורגים אותו. מלחמה היא בין עם לעם. זה כמו שאומר שאול לקיני (שמואל א טו, ו): "לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו". כלומר, אעפ"י שאתה חבר שלי, אם אתה שם, אני עלול לפגוע בך. לכן מותר לפגוע באותם אזרחים גם לפי ההלכה הרגילה של דין רודף וגם לפי הלכות מלחמה.

כלל זה מקובל גם אצל הגויים. הרי במלחמת עולם השנייה, בעלות הרית הפגיזו את ברלין והרגו שכונה אחר שכונה עד שהגיעו לבונקר של היטלר ימ"ש ואז הוא התאבד. הכיבוש של ברלין ע"י בעלות הברית הרסו את כל העיר ונהרגו בה שני מיליון אנשים ואף אחד לא אמר כלום כי הבינו שאין ברירה. זה מה שקרל קלסביץ', התאורטיקן של המלחמה, קורא "המלחמה הטוטלית". כלומר, אני מעדיף לא להילחם אבל אם נאלצתי להילחם, אני חייב להילחם בצורה הכי הרסנית, שחוסכת לי נפשות וציוד.

אנחנו בעד טוהר הנשק ולחסוך חיי אזרחים. אבל איזה אזרחים? האזרחים שלנו שמותקפים. הפילוסוף הפוליטי, מיכל וולסר פעם כתב כשחמושים פליסטינים שמשגרים רקטות מתוך אוכלוסיה אזרחית הם עצמם – ולא אף אחד אחר – אחראים על הרג אזרחים שנגרם כתוצאה מהתגובה הישראלית. הם אשמים ולא אנחנו אשמים (וכן נפסק בספר עמוד הימיני של הג"ר שאול ישראלי בסוף ס' טז ובס' סופה במדבר של הרב יונה מצגר ס' לה נדפס בסוף שו"ת מים ההלכה ח"ג).