הפרכת שקרים נגד הרצל

ביחס להתבטאויות חריפות ולא צודקות נגד הרצל, המאשמות אותו ברשעות נגד תורת ישראל, יש מצוה על דוברי אמת להזכיר כמה עובדות פשוטות.

היום ישנם שקרים רבים על הרצל. יש ספר טוב "הרצל – קריאה חדשה" ונכתב ע"י ד"ר יצחק וייס. ד"ר וייס הוא לא ד"ר בספרות אלא רופא שיניים. הוא מספר בהקדמה שכשהיה יום אחד בנופש, הוא קרא את היומנים של הרצל, ופתאום ראה שזה לא מה שאומרים עליו, וכדי לסתור את השקרים שכתבו על הרצל, הוא חקר חפר וכתב את הספר הזה (ועיין לנתיבות ישראל א עמ' נד. עיטורי כהנים גליון 126. שיחות הרב צבי יהודה - ארץ ישראל עמ' 153).

נדון בחלק מהשקרים שאומרים על הרצל:

שקר א': הרצל הכין תוכנית לנצר את כל עם ישראל.

הפרכה: זה לא נכון, הוא מעולם לא ניסה לנצר, והתוכניות הללו לא כתובות בשום מקום. הטענות הללו הגיעו מכיון שכשהיה נער צעיר הוא כתב בתחילת יומנו: רבש"ע למה אתה לא גואל את עם ישראל? אם לא תגאל אותנו, נתנצר.

במקום להאשים אותו, יש לקרוא מה שהוא בעצמו כתב ביומנו. כתוב שם שהוא נפגש עם האפיפיור, ולא הסכים לנשק את ידו, למרות שכך נוהגים. אמר לו האפיפיור: אנחנו נעשה הכל כדי להכשיל קום מדינת ישראל, אמר לו הרצל: נחיה ונראה.

שקר ב': הרצל ראה איש צרפתי מכה את אחיו איש עברי - דרייפוס, אז הוא התעורר.

הפרכה: המעיין ביומן שלו, ויבדוק את תאריכים, יכול לראות שהוא התעורר לרעיון הציוני הרבה לפני כן. יכול להיות שפרשת דרייפוס חיזקה את הרעיון, אך הוא היה קיים הרבה לפני כן. אגב, אין שום דבר רע שיתעורר עקב זה, אבל זה לא נכון.

הרצל לא היה אשכנזי, אלא ממוצא ספרדי, הוא מצאצאיו של רבי יוסף טאייטאצאק, חבר של רבי יוסף קראו. רבי טאייטאצאק מוזכר בספר "שם הגדולים" לחיד"א שהוא היה גאון וקדוש גדול בנגלה ובנסתר, והוא גם מוזכר הרבה פעמים ב'מגיד מישרים'. וסבו של הרצל, שמעון לייב הרצל, היה שמש אצל הרב יהודה חי אלקלעי. הרב אלקלעי כתב על הקמת מדינה, אבל לא היו אוזניים לשמוע את זה באותה תקופה. יתכן שהרצל שמע את זה מסבו.

שקר ג': הרצל היה כופר.

הפרכה: לא נכון, הרצל לא כפר, הוא היה מאמין. אמנם הוא לא היה ירא שמים ודתי, ולא קיים מצוות, אבל הוא היה אדם מאמין. יש תופעה נפוצה של הכשל הלוגי של שלילת האמצע, מה שנקרא חשיבה שחור-לבן, או שהרצל הוא רשע, אפיקורוס וכו', או שהוא צדיק הדור, אך יש גם באמצע, הרבה תחנות ביניים. הוא לא היה ירא שמים, אבל הוא היה מאמין. הוא כותב ביומן שלו: "אין אומתנו אומה אלא באמונתה", דומה למה שכתב רבי סעדיה גאון כתב: "אין אומתנו אומה אלא בתורתה". הרצל לא הכיר את דברי רבי סעדיה גאון, אלא אמר זאת באופן אורגינלי: "אין אומתנו אומה אלא באמונתה".

הוא גם כתב: "השיבה אל היהדות, שהיא קודמת לשיבה אל היהודים", ו"אנו מכירים את עצמותנו ההסטורית אך רק באמונת אבותינו".

הרצל הוא השליח אלוקי מיוחד לתחיה הלאומית, הקב"ה בוחר את השליחים שהוא רוצה לבחור, והרצל הוא "מרים דגל תחיית האומה" (אגרות הראיה אגרת רצד), אשר "ברוחו הרים את דגל הלאום" (שם רצו), ובו התנוצץ ניצוץ משיחי (מאמרי הראיה במאמר 'הספד בירושלים' עמ' 99-94.  עיין שיחות הרב צבי יהודה – במדבר עמ' 324 הערה 31).