זכות הנשים במלחמתנו

הרי נשים אינן הולכות לצבא, אז כיצד הן יכולות לתרום חלקן, עתה בעת צרה?  כמובן, אין זו שאלה חדשה.  בפעם הראשונה, זה היה בגלות מצרים וביציאת מצרים.  כידוע, נגאלנו בזכות נשים צדקניות.  מהן, יש ללמוד לדורנו.

המצב במצרים היה איום ונורא.  וימררו את חייהם בעבודה קשה, וכל זה באכזריות.  בנוסף, לזרוק לים כל הבן הילוד.  ואף על פי כן, כאשר יענו, כן ירבה.  זה מופלא!  על פי רוב, במצב כזה, אין כח, ואין אומץ, להמשיך ללדת.  בשביל מה ללדת כדי שיהיו עבדים, ויותר גרוע שייזרקו לים?  מנין האמונה?

נשים הלכו לנהר לדלות מים, ובאותו הזמן, דלו דגים, הן בישלו את הדגים, וחממו את המים כדי שבעליהם יוכלו להתרחץ.  כך נולדו ילדים רבים (סוטה יא, ב).  וכאשר הגיע זמנן ללדת, הן הלכו בשדות, תחת עצי תפוח (שיר השירים ח, ה).  על אף העבודה הקשה והגזירה הנוראה, ישראל המשיך להתרבות, בזכות הנשים האמיצות שנתנו כוח ואומץ, תקווה ואמונה לדור.  כך גם נולד משה רבנו.  ובזכות נשים צדקניות, עתידים להיגאל (ילקוט מעם לועז פ' משפטים).

אחרי קריעת ים סוף, ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה, ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות.  ותען להם מרים: "שירו לד' כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים" (שמות טו, כ-כא).

נשאלת השאלה: מאיפה הן השיגו את כל התופים האלה?  ובכלל, למה תופים אלה חשובים כדי להיות מוזכרים בתורה?  במיוחד, שיצאנו בחפזון, ולא היה זמן אפילו להכין לחם.

אלא שלפני יציאת מצרים, בני ישראל לקחו מהמצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות (שמות יב, לה-לו).  אלא שהנשים לקחו תופים כדי לחגוג כראוי את הגאולה.

נמצאנו למדים את גודל אמונתנן של הנשים בהבטחה האלהית.  הרי אמונה שלמה, יותר מהגברים.

וכן הוא בנשות דורנו, המלאות אמונה, שהכל שייך לסדר ההנהגה האלהים, וכבר שמחות על העתיד מלא אורה.