יחד יחלוקו

שאלה: התגייסתי כמו כל חברי ליחידה מלא במוטיבציה להחזיר את הכבוד לעם ישראל. מאז אני מוצא את עצמי בתקופה ארוכה של משימות הגנה הרחק מן הזירה האמיתית. אני מרגיש שלא בשביל זה התגייסתי... איך להתייחס לתחושה זו?

תשובה: איש על מחנהו, איש על דגלו.  כל אחד חשוב, כל אחד חיוני.  גם חייל קרבי גם חייל לא קרבי.  כולם מקיימים מצות צבא.  כך קבע דוד: "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו" (שמואל א ל, כד).  הרי גם הם חיוניים, ואי אפשר בלעדם.  אחד המרבה ואחד הממעיט, בלבד שיכוון ליבו לשמים.  אגב, זו הנהגה שקבע אברהם אבינו, אלא שנשכחה, ודוד המלך החזיר אותה (בראשית יד, כד רש"י).

גם חייל שהוא קרבי אך לא ילחם, ודאי גם קיימת מצות צבא.  יש לזה כח של הרתעה שהוא חשוב מאוד.  וכן חייל, ביום הראשון שהתגייס.

אנו מודים לכם, אנו סומכים עליכם, אנו שמחים בכם. 

חזקו ואמצו בעבודת הקודש למען עמנו, למען ארצנו, למען מדינתנו. 

ובזכותכם ננצח.