כולנו עם אחד, צבא אחד

הסגן אלוף הוא איש עסקים, הרב סרן בתעשייה, הסרן סוכן ביטוח, הסגן בעל מכולת, הרס"ר קופאי בבנק, הסמל עובד מאפיה, הרב"ט מובטל, והחייל בפנסיה - אבל כולם ישראלים מעולים, חיילים מעולים, ההולכים שמאל ימין. כבר לא היו רגילים, אך זהו דבר שלא שוכחים, כמו רכיבה על אופניים. וכל אלה, שלרובם יש ילדים בתיכון, יצאו לצבא בשמחה, כמו שהם עשו בעבר, וכמו שאבותיהם עשו עבורם.

לסגו אלוף יש סכרת, הרב סרן סובל מהבטן, הסרן לא נראה טוב, לסגן יש גידולים, לרס"ר בעיות בכליות, לסמל קשיי נשימה, לרב"ט הצטננות כרונית ולסמל כאב רגליים – אבל כולם ישראלים מעולים, אזרחים מעולים, חיילים מעולים, ההולכים שמאל ימין, ושוכחים כמה הם רגישים. וכל החבר'ה האלה, שרובם לוקחים כל יום כדורים, טיפות, משחות וכל מיני תרופות, הינם פתאום בריאים. מאיפה בא נס זה? מצבאנו היקר.

הסגן אלוף ימני קיצוני, הרב סרן מצביע מרכז, הסרן חרדי, הסגן לאומי דתי, הרס"ר מאוד שמאלני, הסמל סוציאליסט עד הסוף, הרב"ט מתלבט בעד מי להצביע, והחייל מצביע עבור אשתו – אבל כולם ישראלים מעולים, אזרחים מעולים, חיילים מעולים, ההולכים שמאל ימין, וחושבים שמדינתנו היא עבורנו הכי טובה בעולם. וכל החבר'ה האלה, החולקים זה עם זה בעמדותיהם הפוליטיות, הינם פתאום כולם מסכימים, להגן פעם אחת ולתמיד, על ארצנו, על מולדתנו, על מדינתנו.

[על פי שיר של מוריס דבלייר - Maurice Chevalier- תקצ"ט]