כלב שירות בבית הכנסת

שאלה: לחייל הסובל מפוסט טראומה, כלב שירות הוא לעזר רב, ומאפשר לו לתפקד בצורה סבירה.  האם מותר להיכנס איתו לבית הכנסת?

יש ארבעה סוגים של כלבי שירות:

א', כלב שירות למגבלות ניידות.  הכלב מביא לו חפץ שנפל, נושא חפצים, פותח וסוגר דלת, מסייע בשינוי מנחים בכיסא גלגלים להפחית כאב.

ב', כלב שירות להתראה רפואית – סכרת, אפילפסיה, לחץ דם.  הכלב מתריע לפני התקף, נפילת סוכר, מצב מסכן חיים.

ג', כלב שירות פסיכיאטרי (P.T.S.D., הפרעות חרדה ודיכאון).  הכלב מזהה ומתריע על עלייה ברמת החרדה, מרגיע את האדם בזמן ההתקף, חוצץ מפני אנשים במקומות הומי אדם, מסייע לו לשמור על איזון נפשי מעצם נוכחותו והליטוף.

ד', כלב שמע לחרשים וכבדי שמיעה.  הכלב מאותת לאדם על צלילים, כגון קריאה בשמו, שעון מעורר או בכי של תינוק.

תשובה: א. כלב שמיעה אינו שייך לענייננו, ובאשר לכלב למגבלות ניידות, אנשים טובים בבית הכנסת יכולים למלא את מקומו.  אלא נדוננו הוא כלב פסיכיאטרי ובמידה מסוימת כלב להתראה רפואית.

ב. באשר לכניסת כלב נחיה עבור עיוורים, נכתבו תשובות רבות.  הג"ר משה פיינשטיין מתיר, ולמשל הביא הוכחה מהכנסת אדם שיש בו מעט תורה, ללמוד עם חמורו (ירושלמי מגילה פ"ד ה"ג). הוא נימק "אין לנו שעת הדחק גדולה מזו", "שיתבטל כל ימיו מתפילה בציבור וקריאת התורה וקריאת מגילה בציבור" (שו"ת אגרות משה או"ח סי' מה).  ויש עוד פוסקים שסברו כמוהו (שערי הלכה ומנהג או"ח סי' צט. שו"ת שערי ציון ח"ב סי' יח בשם הגר"א נבנצל שמותר בכותל אם מאולף ואינו נובח או נושך).  אבל יש שאסרו מפני קדושת בית הכנסת (שו"ת חלקת יעקב א, לד. תורה שלמה ח' טו עמ' קמז), ויש לקשור אותו בחוץ (ילקוט יוסף ח"ב סי' קנא עמ' רנז).  ולכן הרוצה להחמיר, יחמיר, הרוצה להקל, יקל, והשואל יתיר כדי לעשות חסד לעיוור, וישתדל להיות בפינה ולא להפריע.

ג. אך כאן הנושא יותר חמור.  מדובר בהתקפי זעם, התקפי חרדה, איבוד הכרה, צרחות, התקפי דיכאון, סיוטים בלילה, חלומות זוועה, התעלפות לפעמים כמעט כל יום.  כל זה מול אנשים שאינם מבינים, וחושבים שהוא מסומם.  אז הוא חי במלחמת הישרדות, מסתגר בבית, מתנתק מהמשפחה, מילדים, מחברים.  הכלב הוא התרופה הטבעית הכי טובה והכי אמיתית.  הוא מרגיע, מעניק ביטחון עצמי, נותן תמיכה רגשית.  האדם חוזר לחיים, ומעשה שהרשו להכניס כלב שירות אפילו לחדר ניתוח.  הוא מזהה שינוי רגשי והתקף לפני בואו, הוא קופץ, מלקק האדם, שמחזיר לו ליטופים.  יש טיפול תרופתי, קנאביס רפואי, טיפול פסיכולוגי פרטני או קבוצתי, אבל זה לא עוזר, מה שאין כן כלב שירות, המותאם לאותו אדם, אחרי הכשרה של שנה וחצי.  כאשר האדם בוכה, הכלב מלטף אותו ומחבק אותו.  הוא בקשר עין תמידי.  והוא לא עוזב עד שהוא מרגיש שאצל האדם הכל בסדר.  כל זה נכון לא רק לחייל עם פוסט טראומה, אלא גם עבור נפגעי תקיפה מינית חמורה.

ד. הקיצור, הכלב הוא חלק מחייו.  הוא בעל מסירות נפש, מסכן חייו עבור בעליו, בעל נאמנות עצומה.  הוא מוכן לחכות לבעל יום שלם עד שיחזור ברכבת, ויש שחיכו שנים, גם אחרי שהבעל מת.  כנראה זה בגלל שהוא מבויית כבר אלפי שנים.  הוא נקרא Canis Lupus Familiaris, כלומר משפחתי.

ה. לכן מצוה גדולה לתת לו להיכנס לבית הכנסת.  מצוה להביע הכרת תודה לחיילים שנפגעו עבורנו.  מצווה לעשות חסד למוגבלים.  אולי ד' מזמין אותם אלינו, כדי לתת לנו אפשרות לעשות חסד.

ו. כאשר יצאנו ממצרים, לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא, ז), כדי למנוע פאניקה.  לכן לאות הכרת טובה, אם יש נבלה, לכלב תשליכון (שמות כב, ל).  חז"ל הגדירו "הכלב מכיר קונו" (הוריות יג, א).  המהר"ל פירש: "הכלב הוא בעל נפש, ולכן יש בו הכרה, ונקרא בשביל זה כְּלֵב, שהוא כולו לב" (חידוש אגדות שם).  וכתב הבן איש חי: "הכלב מכיר את בעליו והולך אחריו לכל מקום שהוא הולך ומשמרו... והנה הכרת הכלבים לבעליהן ותוקף החברה והאהבה ביניהם, רבו הסיפורים בהם וכולם פלאות המה פלאי פלאות.  סיפורים נפלאים בהכרת הכלבים ונאמנותם באהבת אדוניהם" (בן יהוידע שם).

ז. ואני הדל, לימדתי שנה במדרשה לבנות, ובשורה ראשונה ישבה תלמידה עיוורת, ותחת הכיסא שלה, היה כלב נחיה, במשך שנה שלמה, לא הפריע אפילו פעם אחת, וכל הבנות קיבלו את המצב באהבה ושמחו לסייע.