לא נזוז מזה עד עולם

יש בעולם שמאשימים אותנו שאינו אוהבים שלום.  אבל כל העם היושב בציון יודע שזה שקר.  כל אנשים ישרים בעולם – ויש כאלה – יודעים שזה שקר.  אנחנו כל הזמן אהבנו שלום ורצינו שלום מאז אברהם אבינו.  אבל הגויים לא כן. 

אלא אנחנו עומדים על נפשנו, אנחנו מתגוננים.  צבא הגנה לישראל, כשמו כן תהילתו.  דבר אחד ברור: כל הרוצחים וכל המחבלים למיניהם לא יצליחו להוציא אותנו מפה.  מפה לא נזוז.  גם לפני קום המדינה, הטרור לא הכריע אותנו, והמאבק שלנו היה להתעקש ולהישאר.  ועכשיו בודאי הטרור לא יכריע אותנו.  אנחנו גם מתעקשים ונשארים, וגם לוחמים ומשיבים מלחמה שערה.

יש שיר שלמדתי בילדותי הנקרא: לא נזוז, של הסופר יעקב כהן, שנולד בתרמ"א, בעיור סלוצק בפלך מינסק, ובשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל.  הוא היה מהמשוררים של הדור הכובש את השממה.  השיר 'לא נזוז' הוא לזכר ברנר הנרצח על ידי ערבים.  הנה הוא:

אֲנַחְנוּ לְשָׁלוֹם וְאַתֶּם לַקְּרָב,

אֲנַחְנוּ הַמְּעַטִּים וְאַתֶּם עַם רַב.

הֵן דְּעוּ לָכֶם זֵדִים: עוֹד כּוֹחַ אִתָּנוּ

לַעֲמֹד עַל נַפְשֵׁנוּ וְחִצֵּינוּ נֶאֱמָנוּ.

לֹא נָזוּז מִזֶּה! לֹא נָזוּז מִזֶּה!

עַד עוֹלָם!

כָּל אֶבֶן-גַּיְא תָּעִיד, כָּל תֵּל יִתֵּן אוֹת

כִּי לָנוּ מִקֶּדֶם הָאָרֶץ הַזֹּאת!

כָּל כּוֹכְבֵי רוֹם יְסַפְּרוּ אֶת הַקּוֹרוֹת,

בְּרִיתֵנוּ, כְּאֵבֵנוּ לָהּ דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת.

וְשֶׁבַע יִקְדַּשׁ כָּל נֶטֶף שֶׁל דָּם;

הָאָרֶץ זֹאת לָנוּ וְיִקְבַּץ הָעָם.

בִּמְקוֹם נָפַל אֶחָד יָקוּמוּ עֲשָׂרָה,

בִּמְקוֹם עֲשָׂרָה – רְבָבָה נֶאְדָּרָה.

ועד עולם, עד עולם

לא נזוז מזה, עד עולם