מדינה ישראל - מתנה אלהית

הרמב"ן בהוספות ל'ספר המצוות' של הרמב"ם (מצוות עשה ד) מחלק את מצוות ישוב ארץ ישראל לשלושה חלקים.  כל אחד מהחלקים הוא גם מצווה וגם הבטחה אלקית.

א.     יש מצווה לגור בארץ ישראל. כל יהודי חייב לגור בארץ ישראל ולא בפריז או בבפולו. זה מה שנקרא "ישיבת ארץ ישראל”.

היא גם הבטחה אלקית: אמר הרמב"ם: "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ד' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ד' (דברים ל, ג-ה), ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים" (הלכות מלכים יא, א).

ב.     יש מצווה ליישב ולבנות את הארץ. אנו צריכים לבנות כבישים ובתים, לנטוע שדות וכרמים וכו'. כלשון הרמב"ן: "שלא נעזבה לשממה". זה מה שנקרא "ישוב הארץ”.

היא גם הבטחה אלקית: "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו ח.  סנהדרין צח א).  ורש"י מסביר: "כשתיתן ארץ ישראל פירותיה בעין יפה, אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר". וזה בדיוק מה שאנו רואים בתקופתנו, שהארץ נותנת פירותיה, מיושבת ופורחת על ידי עם ישראל.

ג.      ויש מצווה לכבוש את הארץ ואיסור לעזוב אותה לשלטון עם אחר. בלשון הרמב"ן: "שלא נעזבֵהָ ביד זולתנו". ארץ ישראל צריכה להיות תחת ריבונותנו. זה מה שנקרא "מדינת ישראל”. מדינת ישראל היא מצווה. יש מצווה להקים מדינה, צבא, משטרה וכו'.

והיא גם הבטחה אלקית: כתב הרמב"ם כדעתו של שמואל: "אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד" (הלכות מלכים יב, ב).

שמא תאמרו: אם יש הבטחה אלקית, אז למה צריך מצוה לישוב ארץ ישראל?  כי אנחנו השליחים של ד'.  הוא מקיים את ההבטחה האלקית על ידינו ומתוכנו.  וכן כתוב: " ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע ד' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם" (דברים א, ח).  זה מה שנקרא: "ד' מגלגל זכות ע"י זכאי ומגלגל חובה ע"י חייב "(שבת לב, א).  כלומר, ד' מחליט על המטרות ואנחנו מחליטים על האמצעים.  ד' מחליט שהחולה הזה יתרפא - והרופא מחליט שזה הוא שימסור את נפשו לרפא אותו. או שד' מחליט שהחולה הזה ימות, והרופא הזה עשה את עצמו פושע ובגללו החולה מת. כמובן, גם מגלגלין זכות עלי ידי זכאי. 

אמרו במסכת אבל רבתי (פרק ח), אל תחשוב שלולא משה רבנו לא הייתה יציאת מצרים, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי.  כתוב בהגדה של פסח: "אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח".  אבל בוודאי שהיה שליח להוציא את ישראל ממצרים, הרי משה רבנו היה שליח?! אלא - אל תחשוב שהכול תלוי בשליח.  אילו משה רבנו לא היה מוציא אותם, ד' היה מוצא שליח אחר. כך גם אמרו חז"ל: התורה הייתה חייבת להינתן לעם ישראל. וכי בלי משה רבנו לא הייתה תורה?  לא, לולא משה רבנו, ד' היה מוצא שליח אחר. כך ד' היה מצילנו מהמן הרשע, גם לולא מרדכי ואסתר. זה אפילו מובא במקרא מפורש במגילת אסתר (ד, יד): "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". 

לכן לא קשיא שזה הבטחה אלקית ומצוה.  אנחנו שליחים של הקב"ה לעשות את המצוה הזאת. את  המדינה הזאת ד' עשה על ידינו ומתוכנו.

יש חלקים של האומה ששמחים על המדינה אבל לא מבינים שזה מד'.  ויש שאוהבים את ד' אבל לא מבינים שהוא נתן את המדינה.  אלו רואים את המתנה ולא את נותן המתנה.  אלו רואים את נותן המתנה ולא את המתנה.  לימדונו רבותינו לראות גם את המתנה וגם את נותן המתנה.

כתוב בשמואל: "...יאמר לדוד לאמר: לא תבוא הנה כי אם הסירך העיורים והפסחים, לאמר: לא יבוא דוד הנה" (שמואל ב ה, ו). הפרוש הפשוט ביותר למשפט  זה, הו, שהעיר ירושלים היתה כה מבוצרת שאפילו עיוורים ופסחים יכלו להגן עליה.

ישנו גם פירוש פילוסופי-שירי: העיוורים הם אנשים שאין להם עיניים אבל יש להם רגלים.  והפיסחים הם אנשים שאין להם רגלים אבל יש להם עיניים.  הראשונים לא רואים אבל פועלים, והאחרונים רואים אבל לא פועלים.  אבל לנו יש שניהם - עיניים ורגלים.  יתכן שלאחרים יש  עיניים ורגלים יותר טובות ממנו אבל משום שיש לנו שניהן, אנחנו רואים ופועלים ביחד.

במלחמת ששת הימים, חלק מהזמן הוצבתי במחנה חיל-האויר תל-נוף.  לעיתים טייסים היו מספרים  לאן טסו ומה עשו ולא יכולתי להאמין: כל כך רחוק?  כל כך הרבה שטח!  בהתחלה חשבתי שסתם צוחקים, עד שהבנתי שהם דוברים אמת, ומאז לא יכולתי להשתחרר מההרגשה העצומה שאנו חיים בעידן של ניסים ונפלאות.  לא יכולתי להבין את אלה שמתלוננים ולא רואים גודל השעה.  מרוב גודש פנימי, בהזדמנות הראשונה נסעתי לרבנו הרב צבי יהודה ושאלתיו: במה זכינו ?הרב  הביט עליי בחיוך אבהי ואמר לי: הכנס לך לראש פעם אחת ולתמיד, לא זכינו, הכל מתנה מרבונו של עולם.

גם כשד' נותן מתנה, צריך מי שיושיט את היד לקבל את המתנה, אחרת היא יורדת לטמיון. 

זכינו במדינתנו במה שמסרנו את הנפש לקבל את המתנה.

אשרינו שזכינו.