מה ללמוד מהפוגרום בשמחת תורה?

לא למדנו דבר חדש.  הזכרנו לעצמנו דברים שתמיד ידענו, ואולי שכחנו, ואולי היינו מעוניינים לשכוח.

תמיד ידענו שיש לנו אויבים, כדברי הרמב"ם באגרת תימן, ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, ועתה הוא מציל אותנו דרך צה"ל שלוחו הנאמן.

תמיד ידענו שהעולם כולו נגדנו, ואף אחרי הטבח הנורא, מצאו מקום להאשימנו על פעילותנו הצבאית.  ומה שהם גם עוזרים לנו במקצת, זה מיד ד',  בחסדיו המרובים, אך אינינו מאמינים שניה אחת שהם פתאום התאהבו בנו, אלא הכל מתוך אינטרסים שלהם, ואינינו שוכחים שפיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר.

תמיד ידענו שהם צבועים, דורשים מאיתנו להעביר מזון ותרופות לאויבינו הלוחמים נגדנו, ומה שהם לא עשו מעולם.

תמיד ידענו שאנו עם אחד, שאנחנו אחים, שאנחנו חברים, שאנחנו נשמה אחת.  כל הוויכוחים וכל הפילוגים הם רק תופעה שטחית, אך לעת מצוא, בעת מלחמה, מתגלה אחדותנו הפנימית.