נתינת גט לפני היציאה לקרב

שאלה: האם ראוי לנהוג בזמן הזה, שחיילים יתנו גט לנשותיהם לפני צאתם לקרב, כפי שעשו בזמן דוד המלך (שבת נו, א. כתובות ט, ב)? ובעל הטורים (במדבר לב, כא) על הפסוק "ועבר לכם כל חלוץ", מבאר שמקור מנהג זה כבר מזמן משה רבינו: "שניים במסורה ועבר לכם כל חלוץ, חלוץ הנעל, והיינו דאמרינן שבת (נו, א) כל היוצא למלחמת בית דוד, גט כריתות כותב לאשתו, שלא תזקק ליבום, ולא תצטרך לחלוץ ליבם, ושמעינן מכאן שגם משה עשה כן וממנו למד דוד, וזהו ועבר לכם כל חלוץ הנעל". ועיין בשו"ת הרמב"ם (סי' תלט) שסבר שחייל צריך לכתוב גט.

תשובה: א. עיין בהרחבה בשו"ת היכל יצחק (אה"ע ב, מ) במש"כ הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג בעד סידור גט לחיילים לפני צאתם לקרב. ובמלחמת העולם השנייה הנהיגה הרבנות בארץ ישראל, שחיילים יהודים הנשלחים לחזית, יחתמו על גט על תנאי. הרב הצבאי הראשי לצבא הבריטי במזרח התיכון, הרב לוי יצחק רבינוביץ, קיבל בשביעי של פסח תש"ג מברק מהג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג, בו הוא מודיע לו, כי פלוגת ההובלה 462 עזבה את ארץ ישראל בטרם ניתנה לחייליה, אפשרות לחתום על גט על תנאי. הרב הצבאי קבל הודעה "סודית בהחלט" שדווקא יחידה זו עומדת להפליג לאי מלטה, כאשר הדרך למלטה מסוכנת, שכן הגרמנים זרעו פצצות בים התיכון, בין החוף הצפון-אפריקאי לבין האי, וכמעט שלא היה יום שלא הודיעו על טביעת האונייה במסלול זה. באסרו חג של חג הפסח, נאספו הפרטים האישיים של החיילים. הרב כינס חיילים דתיים (כדי שיוכלו להיות נאמנים, במקרה של מימוש הגט), והחיילים הנשואים חתמו על הגט על תנאי בשעות הבוקר. ימים אחדים לאחר מכן, טבעה האונייה שבה הפליגה פלוגת ההובלה 462, ו-140 מחייליה נספו.

ובשו"ת ציץ אליעזר (טו, נז) הגרא"י ולדנברג פרסם נוסח ההרשאות לבעל היוצא למלחמה כדי שיוכלו לסדר גט. ועיין עוד שם (יא, צ): "עובדא הוה בצעיר (ת"ח) אחד שבא לפנינו בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים וביקש מאתנו, דהיות ומתכונן ביום מן הימים הקרובים לצאת לפעולה סודית בשטח האויב, ואינו יודע באיזה יום תהיה המשימה, לכן ברצונו לקיים הדין של כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, והודיע במפורש שלאחר שימנה כדין לכתיבת הג"פ, יחזור כעת לביתו, זו אשתו, ואינו רוצה אפילו שאשתו ומשפחתו ידעו מזה, כדי שלא להכניסם במתח נפשי, וביקש לסדר זאת מיד כי אינו יודע אם לפני צאתו לפעולה, יוכל להופיע לסדר כזאת. סדרנו כדת משה וישראל... והתנה שכל זה יעשו כעבור שנה מיום צאתו לפעולה בשטח האויב ולא יחזור לביתו ולא יקבלו שום ידיעה מהיותו בחיים, וחתם בפנינו על המינוי על נוסחת הרשאה שסידרנו לו, ואשרנוה וקיימנוה כדבעי" (אמנם עי"ש בסיום דבריו שכתב: "למעשה, לא הוצרכנו בנידוננו לבצע את הדבר, והבעל ב"ה חי עם אשתו לאיו"ש").

אגב, חמי היה חייל בצבא האנגלי במלחמת העולם השניה, ולפני גיוסו סידר גט מלחמה אצל הג"ר יחזקאל אברמסקי שהיה אב בית הדין בלונדון.

ב. ראוי לעשות כן, אך למעשה כבר בזמן הגר"ש גורן, הסכימו להימנע מפני חשש שזה יחליש את רוח הלוחמים. ובשו"ת משיב מלחמה (עמ' יד), הסביר שחשש לפסול גט כזה מדין גט מעושה, אך חשש בעיקר מהשפעתה השלילית על מורל החיילים: "בהתחשב עם כל הקשיים ההלכתיים והמעשיים הכרוכים בהיתר זה, ונוכח התנגדות המפקדים לעצם הפניה לחייל לפני צאתו לקרב על מנת להחתימו על טופס המזכיר לו באופן מוחשי ביותר את מאורעות המלחמה, ואשר עלול להביא לידי הרס המשפחה, הגורם לירידת המורל של החיילים, הגענו למסקנה שאין פתרון זה הולם תנאי הלחימה והחיים שלנו כיום". וכן כל המפקדים התנגדו נחרצת.

זאת ועוד, חיילים סירבו לחתום, בטענה שהמדינה רוצה להיפטר מאחריות, שלא לשלם פיצויים ולא לפרנס את הנשים ואת הילדים, כי הרי היא תהיה גרושתו ולא אשתו. ואי אפשר להכריח את החיילים לחתום. מפני שגט אשר כופין אותו על האדם שלא כהלכה ושלא כדין, פסול מעיקרו (עיין מה שסיפר הגר"ש גורן בעניין בס' הרב שלמה גורן בעוז ותעצומות עמ' 169-163).

ג. לגבי המלחמה הנוכחית, לצערנו יש הרבה נעדרים ובלתי מזוהים, וגם חטופים, אבל זה מצב יוצא דופן שלצערנו בא עלינו בהפתעה, ואין לדמותו למצבים רגילים של מלחמה אצלנו. ובייחוד, שרוב החטופים וההרוגים הם אזרחים, וודאי שלא שייך שיתנו כל הגברים באומה גט על תנאי.