רחמיו על כל מעשיו –אפשר לקיים מנהג כפרות ערב יום הכיפורים בכסף

רבי יוסף קארו הסתייג ממנהג כפרות מחשש דרכי האמורי (שו"ע או"ח תרה. בית יוסף) אבל הרמ"א קיבל את המנהג וכך נהגו בכל עם ישראל, והסבירו שבעת כפרות יחשוב האדם שמה שבא על התרנגול היה ראוי לבוא עליו, כמו שהסבירו בטעם קרבן על שוגג, וזה יצטרף לתשובה שלו על עוונותיו (משנה ברורה תרה ס"ק א).

אבל בספר חיי אדם כתב שבגלל הדוחק בשעת שחיטת העופות, וחשש שמא ישחטו שלא כראוי, עדיף להשתמש בכסף, ושכן הוא מנהג קדמונים להשתמש בזרעים (עיין רש"י שבת פא ב), ומכל שכן לפי המנהג לתת את הכפרות לעניים או תמורתן (חיי אדם קמד ד. מובא במשנה ברורה ס"ק ב ובכף החיים אות יא).

וכן כתב הגאון הרב חיים דוד הלוי: "ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים" (שו"ת עשה לך רב ג עמוד סז).

וכן אמר המקובל הרב יצחק כדורי זצ"ל בשנת תשס"ב שיש להעדיף תרומה לעניים עקב צער בעלי חיים שהוא איסור מן התורה ובעיית הכשרות.

ובספר שלמי מועד לרב טוביה פריינד של פסקים והנהגות הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל מובאים דברי החיי-האדם וכן דברי הלבוש שאפשר גם לקחת דגים לכפרות ודברי אלף המגן שהם עדיפים בגלל בעיות כשרות ושכן נוהגים הרבה לומדי תורה לקחת דגים. ושהג"ר שלמה זלמן אוירבך "נהג בשנים הראשונים לסובב כפרות בתרנגול, ושנים שהיה נוהג לעשות כפרות עם דגים, ובשנותיו האחרונות היה מסובב עם מעות והיה נותנם צדקה לעניים" (עמ' נה-נו).

בסיכום, כיוון שלא מדובר בחובה גמורה אלא במנהג, ולאור בעיות כשרות וצער בעלי חיים, ולאור דברי כל רבותינו שהובאו לעיל, יש להמליץ ולהעדיף לעשות כפרות על ידי כסף ולקיים מצווה גדולה לפרנס עניים וכבר אמרו חז"ל: "צדקה תציל ממוות" (שבת קנו ב).