שו"ת צבא ומלחמה

ש: האם יש מצוה בגיוס לצבא?

ת: מצוה משולשת: הגנה על העם – לא תעמוד על דם רעך. הגנה על הארץ – מצוות כיבוש הארץ. קידוש השם – שאויבים לא יהרגו אותנו וירמסו אותנו (לנתיבות ישראל קיח, למצות הארץ).

ש: האם להצלת נפשות יש להסתכן?

ת: מחלוקת הפוסקים. יש פוסקים שאינו חייב (ר' יונה. סמ"ע חו"מ תכו, ב. מ"ב שכט ס"ק יט). יש מחייבים (ב"י חו"מ תכו בשם הגה"מ בשם הירושלמי). וכן הכריע רבנו הרב צבי יהודה (לנתיבות ישראל שם).

ש: ומה דין סיכון בצבא?

ת: ודאי זה שונה. זו מהות הצבא, שיש סיכון.

ש: ספר החינוך כותב שמצוות מלחמת שבעת העממים ומלחמת עמלק היא רק אם אינו מסתכן (תכה, תרד)?

ת: זה רק אם באופן אישי פוגש אויב, אבל במסגרת של צבא ומלחמה, כן מסתכן (מנחת חינוך שם. משפט כהן קמג. אגרות הראיה ג תתקמד). משל לאדם שפוצע איבר אחד כדי להציל כל הגוף, כך יהודי מסתכן להצלת הכלל.

ש: כמה להסתכן בצבא?

ת: הגמרא אומרת שמלך ישראל שגרם למיתת ששית עם ישראל אינו נענש, שנאמר האלך לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו, כלומר אלף נשארו ומאתיים לוחמים נפלו, הרי שישית (שבועות לה, ב). והתוספות מסבירים שזה במלחמת רשות (שם). מכאן שבמלחמת מצוה אין גבול. כמובן בתנאי שיש סיכוי סביר לנצח ולא התאבדות (הגר"ש גורן, תורת המדינה צד).

ש: איך יתכן שמותרת מלחמת רשות?

ש: הרמב"ם כותב שהיא להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו (הלכות מלכים ומלחמות ה, א). כלומר לתקן כל העולם כולו ביושר ובצדק, ולחסל כל רשע ועוול. אך כמובן, אין זה נוגע לנו. זו תהיה עבודתו של המשיח (שם יא, א).

ש: מלחמותינו עתה הן מלחמות מצווה?

ת: כן. לדעת הרמב"ם "עזרת ישראל מיד צר" (שם ה), לרמב"ן כיבוש הארץ, וקל וחומר הגנה על הארץ (הוספות לספר המצוות לרמב"ם מ"ע ד).

ש: לפי הרמב"ם אין מצות כיבוש הארץ?

ת: ודאי יש. זו מלחמת שבעת העממים, שמטרתה לכבוש את הארץ, כפי הגדרת הגמרא מלחמות יהושע לכבוש (כ"מ שם). ובכלל, המאירי אמר, שכל שלושת סוגי מלחמות מצוה שמנה הרמב"ם, עמלק, ז' עממים, עזרת ישראל מיד צר, הן כולם על ארץ ישראל, לגבי שלושה סוגי אויבים: עמלק, ז' עממים וכל עם בעולם (סנהדרין).

ש: האם גם על ישוב הארץ וישיבת הארץ יש להסתכן?

ת: כן. הרי התורה ציוותה לעלות וליישב, זה בלתי אפשרי בלי סיכון מסוים. אבל לא אותה דרגת סיכון כמו במלחמה (עיין סי' הכוזרי, דברי המלך אל החבר שהחליט לעלות לארץ). וכך נהגו כל הדורות.

ש: הנצי"ב כותב על הפסוק "ואך את דמכן לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט, ב), ש"בשעת מלחמה, ועת לשנוא, אז עת להרוג, ואין עונש בכלל, כי כך נוסד העולם". אם כן, לדבריו, אין איסור לא תרצח, במלחמה בין עם לעם, ואם הם מחליטים להילחם, זה מפקיע את האיסור.

ת: זה חידוש גדול. כך כותב הגרש"י זוין (לאור ההלכה). אלא לגוי מותרת רק מלחמת הגנה ולנו גם מלחמות שנצטווינו על פי ד', כגון עמלק וז' עממים. אך כאמור, לפי המאירי, גם אלה מלחמות הגנה. אך במלחמת רשות, ודאי ד' הפקיע איסור זה, אך זה עניין מיוחד.

ש: אבל אנו גם מסכנים חיילנו בניגוד ל"וחי בהם"?

כבר אמרנו שענייני הכלל על מלחמות יוצאים מכלל של וחי בהם (משפט כהן סי' קמג).

ש: אמרנו שיש חובת גיוס לצבא בגלל קידוש השם, מפני שזה חילול השם שאנו מוכים. יש מקור?

ת: גולית אמר: "אני חירפתי את מערכות ישראל", ודוד השיב: "אנכי בא אליך בשם ד' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת היום". מלחמה נגד עם ישראל, היא מלחמה נגד ד'.

ש: יש נימוק כללי מוסרי פשוט למה להתגייס ולהילחם?

ת: מה שאבותיך עשו עבורך, עשה אתה עבור בניך.

ש: האם צבא ומלחמה אינם חוסר בטחון בד'?

ת: לא. ביטחון מתחיל איפה שהשתדלות מסתיימת. יש לעשות הכל ביכולתנו ואחר כך בא הבטחון בד' כמו רבי אמי שלפני שנסע בספינה, בדק אם יש תקלות, על אף שגם אחרי זה תיתכן תקלה (עין איה על שבת), אלא אין סומכים על הנס.

ש: אז מה הגדר של בטחון בד'?

ת: רבנו אברהם בן הרמב"ם מסביר שבטחון בד' הוא לבטוח במה שד' הבטיח, אבל לבטוח במה שד' לא הבטיח, ולחשוב שהוא מובטח, אז הוא כאילו חייב לעשות, זה חוצפה.

ש: מה במדרגה יותר גבוה, שד' עושה או שאנחנו עושים?

ת: שד' עושה על ידינו. ארבע מלכים היו. דוד המלך ביקש: ארדוף אויבי ואשיגם. וד' הסכים. אמר אסא: אין לי כח להרוג, אלא אני רודף ואתה הורגם, וד' הסכים. אמר יהושפט: אין לי כח לא להרוג ולא לרדוף, אלא אני אומר שירה ואתה הורג באויבי, וד' הסכים. אומר חזקיהו: אין בי כח לא להרוג, לא לרדוף ולא לומר שירה, אלא אני ישן על מיטתי ואתה עושה, וד' הסכים (פתיחתא דאיכה רבתי ל). ומי יותר גדול בענין זה? דוד המלך, כמבואר בספר מסילת ישרים (פרק י).

ש: הרמב"ם פוסק שאסור לפחד במלחמה (הלכות מלכים ומלחמות ז, טו). אך הפחד פורץ מעצמו, ואין אדם שולט?

ת: עליו לחשוב מחשבות שבעזרתן הוא לא יפחד: ידע שעל יחוד ד' הוא עושה מלחמה (שם).

ש: הרמב"ם גם כותב שלא יחשוב על אשתו ועל בניו (שם). והרי גם אלו מחשבות טבעיות שבאות לבדם, וגם הן מוסריות?

ת: לא יחשוב עליהם באופן שזה מביא לו רפיון ופחד, אלא באופן שזה מוסיף לו גבורה.

ש: האם חייל לא קרבי, שאינו יוצא למלחמה, גם מקיים מצות צבא?

ת: כן. כך קבע דוד: "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו" (שמואל א ל, כד). הרי גם הם חיוניים, ואי אפשר בלעדם. אחד המרבה ואחד הממעיט, בלבד שיכוון ליבו לשמים. אגב, זו הנהגה שקבע אברהם אבינו, אלא שנשכחה, ודוד המלך החזיר אותה (בראשית יד, כד רש"י).

ש: האם חייל שהוא קרבי אך לא ילחם, גם קיימת מצות צבא?

ת: ודאי. יש לזה כח של הרתעה שהוא חשוב מאוד. וכן חייל, ביום הראשון שהתגייס.

ש: כיצד להתייחס לטעות של פיקוד צה"ל?

ת: אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אך הרמב"ם מסביר שאדם נידון על פי רובו, רובו זכויות – צדיק, רובו חובות – רשע. וכן צה"ל. אם כן, צה"ל הוא צבא צדיק.

ש: האם תלמידי ישיבה ולומדי תורה חייבים להתגייס?

ת: ודאי. הרמב"ם מונה במלחמת רשות את מי שפטור: נשא אשה, נטע כרם, בנה בית, ירא ורך לבב, ואינו מונה לומד תורה.

ש: אבל תלמוד תורה כנגד כולם?

ת: ודאי. איך מפסיקים תלמוד תורה עבור מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים, כגון תפילה או הדלקת נרות חנוכה.

ש: זו מצוה שאינה אישית ויש אחרים יכולים לעשותה?

ת: בירושלמי מבואר, שהגדר הוא לאו דווקא מהותי אלא גם מציאותי: האם בפועל יש עושים אותה או לא. אמנם, ב"ה, יש לנו הרבה חיילים, אך בכל זאת חסרים לנו. לכן גם לומד תורה חייב במצות צבא ומלחמה.

ש: יהושע בן נון ננזף על ביטול תורה?

ת: להיפך. המלאך אמר לו שזה בגלל שביטל תורה בלילה, ובלילה לא היו לוחמים. אבל על היום הוא לא ננזף (מגילה ג, א. לנתיבות ישראל קכד).

ש: דוד טעה בכך שהוא רצה לגייס לומדי תורה לצבא (סנהדרין מט, א).

ת: זו לא היתה מלחמת מצוה (לנתיבות ישראל קכה).

ש: תלמידי חכמים לא צריכים נטירותא, שמירה (ב"ב ח, א)?

ת:זה מפני גניבות ולא בפיקוח נפש (שו"ת רדב"ז ב, תשנב. לנתיבות ישראל שם).

ש: למה במחנה צריך יותר צניעות וטהרה (דברים כג, י-טו)?

ת: צריך שמירה אלהית מיוחדת בגלל הסכנה (רש"י שם), וזה בניגוד לגויים בהם יש פריצות במחנה (רמב"ן. ראב"ד).

ש: האם יש לציית לפקודה נגד התורה?

ת: ודאי לא. "דברי הרב ודברי העבד, דברי הרב קודמים" (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ג, ט). כמובן, לא לריב אלא לסדר את הדברים מתוך אהבה ואחוה ושלום ורעות. וכמו כן, יש לוודא היטב שהוא נגד התורה.

ש: האם אפשר לחלל שבת בשביל חיזוק ריבונות?

ת: כן. "עד רדתה" (שבת יט), שהכל יהיה לגמרי בידינו.

ש: האם נשים חייבות בצבא?

ת: לא. "אין דרך אשה לכבוש" (יבמות סה, ב), "אין דרכה של אשה לעשות מלחמה" (קידושין ב, ב).

ש: חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות ז, ד)?

ת: א. כיון שהחתן יוצא מחדרו, ממילא הכלה יוצאת מחופתה (רדב"ז). ב. מספקת מים ומזון לבעלה (רדב"ז). ג. לפי רבנו הרב צבי יהודה, צריכה לצאת, אך בתאני שזה צנוע, ולא כך המציאות (לנתיבות ישראל קכד).

ש: מותר לאישה לישא נשק?

ת: יש בזה איסור לא ילבש, אך אם זה פיקוח נפש, מותר (שו"ת אגרות משה או"ח ד, עה).

ש: האם יש לחסל לגמרי את האויב?

ת: מה שנצרך כדי שלא יתקוף שוב (דברים ב, יב-טז. תהילים יח), וגם לצורך הרתעה (אגרות הראיה א, קי).

ש: מותרת בימינו אשת יפת תואר?

ת: לא (משך חכמה).

ש: הכי חשוב בצבא ומלחמה?

ת: מסירות נפש למען ד'.