שולחן ערוך קטןשל מצות ישוב הארץ

א. המצוה

ב. ישיבה בארץ

ג. יציאה מן הארץ

ד. מצות ישוב הארץ

ה. מצות ירושת הארץ

ו. צבא

ז. בנין הארץ

ח. חיבת הארץ

ט. נסיגה מן הארץ

י. מדינת ישראל

יא. בית המקדש

א. המצוה

א. מצות ישוב הארץ שקולה כנגד התורה כולה (ספרי ראה נג).

ב. המצוה מתחלקת לשלושה חלקים: 1. ישיבה בארץ.  ב. ישוב הארץ.  3. לרשת הארץ, כלומר שלטון ישראל (במדבר לג, נג.  רמב''ן לסהמ''צ לרמב''ם הוספה ד).

ג. המצוה לגור בארץ מוטלת על הפרט, ישוב הארץ וירושת הארץ על הכלל.

ד. מצוה זו נוהגת בכל הדורות (רמב''ן שם.  פתחי תשובה אה"ע ע הסק"י).

ה. מי שגר בארץ מקים מצות ישוב הארץ בכל רגע (הגר"ח קנייבסקי והגר"א נבנצל בשו"ת ארץ ישראל סי' כג).

ה. הרמב''ם שלא מנה מצוה זו, הוא מפני שסובר שזו מצוה כוללת (מרן הרב קוק.  וכ"כ בספר אם הבנים שמחה עמ' קנד-קנו).

ב. ישיבת הארץ

א. כל יהודי חייב לגור בארץ ולעלות אליה.

ב. אם הוריו מתנגדים שיעלה, לא ישמע להם (שו''ע יו''ד רמ, טו).

ג. אם בן זוג אחד רוצה לעלות לארץ, והשני מתנגד, יתגרש ויעלה (שו''ע אה''ע עה, ד).  אמנם כשזוג מגיע אליי עם בעיה זו, אני הדל אומר, שלפי תקנת אושא הנזכרת בכתובות (מט, ב): אל יבזבז יותר מחומש כדי לקיים מצוות עשה.  צריך להפסיד את כל כספו כדי לא לעבור על מצות אל תעשה.  אשתו של אדם או בעלה של אשה שווה הרבה יותר מחומש, חמישית כספו של אדם, ולכן אין חובה להתגרש כדי לעלות לארץ (עי' הג"ר שאול ישראל בספרו ארץ חמדה שער א ז, ח.  הג"ר משה שטרנבוך במועדים וזמנים השלם ח"ה ס"ס שמו).  אלא כל הדין של "הכל מעלין לארץ ישראל" הוא במקרה שאי אפשר לפתור את העניין עד שמגיע לגירושין.

ד. יש מצוה לעלות גם ממקום בחו''ל שמקיימים בו מצוות למקום בא''י שלא מקיימים בו מצוות (כתובות קי, ב.  תשובת רבי אליהו קלצקין בספרו דבר הלכה ס' לח עמ' כח, שדינא דגמרא שייך אפילו במקום בארץ ישראל שרובו מומרים ואפיקורסים.

ה. יש מצוה לעלות גם אם בגלות הוא רב ובא''י יהיה עובד (הגר"ח קניבסקי והג"ר צבי שכטר.  שו"ת ארץ ישראל סי' קמט).

ו. אין ברכה על מצות ישוב ארץ ישראל משום שהיא מצווה גדולה ונשגבה, מצווה תמידית שאין לה הפסק.  הרי, כבר חקרו רבים מרבותינו לתת טעם לשבח על אלו מצוות מברכים ועל אלו מצוות אין מברכים (ראה שו"ת הרשב"א ח"א ס' יח ובאור הגר"א לאו"ח ס' ח סק"ב.  הגרי"ל מימון.  נדפס בסוף קיצור שולחן ערוך בהוצאת מוסד הרב קוק).  או משום שזו מצוה תמידית (הגר"ח קניבסקי.  עלינו לשבח, במדבר עמ' תקנה).  או שאין מברכים כי כל יהודי צריך להיוולד כאן ולהישאר בארץ כל ימי חייו, אלא בעוונותינו הרבים גלינו מארצנו ועכשיו "חוזרים אל המקור" ולאלו לא תיקנו ברכה (הגר"י זילברשטיין שם.  עיין עוד תשובות בקונטרס עולה חדש סי' ד המודפס בסוף ספר קום התהלך בארץ).

ג. יציאה מן הארץ

א. אסור לצאת מן הארץ אפילו באופן זמני.

ב. מותר לצאת באופן זמני כדי ללמוד תורה, אם אין פה איפה ללמוד, לישא אשה, אם אי אפשר למצוא פה אשה, ולהציל רכושו מן הגויים.

ג. יש מתירים לצאת לכל מצוה, אך רק לקיום המצוה עצמה, ולא להתעכב מעבר לזה.

ד. אסור לצאת לטיול.

ה. אסור לצאת לקברי צדיקים (שו"ת משפט כהן סי' קמז).

ו. אין לצאת לסיני וירדן וכדומה, אף על פי שהן בגבולות ישראל, אבל אינן בגבולות מדינת ישראל (בגמ' עבודה זרה קי, ב, אמרו חז"ל כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת-כוכבים, והביאו ראיה מדברי דוד: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד' לאמר לך עבוד אלהים אחרים" [שמואל א כו], והרי דוד לא יצא לחוץ לארץ אלא לגת, שהיא ארץ ישראל, אלא שהייתה תחת שלטון פלישתים, לכן אינה נחשבת באותו רגע לנחלת ד', וכל הדר בה כעובד עבודה כוכבים.  עיין כל המקורות בזה בקונטרס 'שכון בארץ הזאת - איסור יציאה לחו"ל' הנדפס בסוף ספר שו"ת ארץ ישראל).

ד. מצות ישוב הארץ

א. יש ליישב את כל מלוא רוחב הארץ, להקים ישובים, לבנות בתים, ולעסוק בחקלאות.  אין להשאיר מקום אחד שומם.

ב. מצוה זו מוטלת על הכלל, אך ליחיד אין חובה, אבל אם עושה, יש לו מצוה.

ג. אם רוצה לגור ביהודה ושומרון ושאר מקומות ריקים, והוריו מתנגדים, אין לו לשמוע שו''ע יו''ד רמ, טו).

ד. הממשלה אינה יכול להתנגד לקיום מצות ישוב הארץ (רמב"ם, הלכות מלכים ג, ג), אך כמובן היא קובעת באיזה אופן זה יעשה.

ה. מצות ירושת הארץ

א. מצוה שכל שטחי ארץ ישראל יהיו בריבונות עם ישראל.

ב. אם אי אפשר בדרך שלום, אז יש לצאת למלחמת שחרור.

ג. זו מצוה המוטלת על הכלל, וכל יחיד שלוקח חלק, - מצוה זו בידו.

ד. לכן יש מעלה לשבת במקומות הזקוקים לחיזוק אחיזתנו (עי' ספר החסידים רסא).

ה. הרואה ערי יהודה בחורבנן, אומר ערי קדשך מדבר וקורע, כלומר גם אם גרים בה יהודים, אך גויים שולטים.  ואם גויים גרים בה, או שהיא חרבה, אבל היא תחת שלטון ישראל, אינו קורע (ב"י וב"ח או"ח תקסא. מ"ב סק"ב).  ועל פי זה, גם אין לקרוע על הר הבית, כי הוא בידינו (ספר טל חרמון - מועדים עמ' 218.  שיחות הרב צבי יהודה, יום העצמאות ויום ירושלים עמ' 90, מאמר ליום ירושלים שנת תשל"ב).

ו. צבא

א. מצוה על כל יהודי ללכת לצבא.

ב. המצוה משולשת: 1. לא תעמוד על דם רעך, כלומר הצלת יהודים.  2. מצות כיבוש הארץ ושמירה על הארץ. 3. קידוש השם, שאם גויים מכים בנו, הורסים אותנו וחומסים אותנו, זה חילול השם (רבנו הרב צבי יהודה, במאמר למצות הארץ.  לנתיבות ישראל א, קיח).

ג. גם תלמידי ישיבה ולומדי תורה חייבים במצוה זו, אבל יכולים לקבל דחיה, וכך ראוי.

ד. המצוה קיימת גם אם חייל מסתכן, שזה דרכו של עולם (מנחת חינוך תכה. תרד. שו"ת משפט כהן עמ' שכז).

ה. יש לצאת למלחמת מצוה גם אם לא ברור שננצח, אבל אם ברור מאה אחוז שלא ננצח, אין לצאת (הגר"ש גורן, מאמר 'מלחמת החשמונאים לאור ההלכה', ספר תורת המועדים עמ' 179-178).

ו. אם הוריו מתנגדים שישרת ביחידת קרבית, כי חוששים לו, לא ישמע להם (שו''ע יו''ד רמ, טו).

ז. בכל יחידה בה חייל משרת, הוא מקיים מצות צבא, הן יחידה קרבית הן יחידת עזר (כמו שקבע דוד המלך: "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו".  שמואל א ל, כד.  "איש על מחנהו ואיש על דגלו".  במדבר א, נב).

ח. לחתום קבע הוא מצוה מן המובחר, מידת חסידות.

ט. אסור לבנות לשרת בצה"ל, בכל יחידה, וכל שכן יחידה קרבית.

י. חייל יבחר לשרת ביחידה שאין בה בנות.

יא. יש לשמור על נקיות המחנה.

ז. בנין הארץ

א. מצוה לבנות את הארץ, לבנות בתים ולנטוע כרמים.

ב. וכן לפתח הכלכלה, ובמיוחד החקלאות (עיין חת"ס סוכה לו, א)

ג. גם המסחר והבנקאות מצטרפים.

ד. יש להעדיף תוצרת הארץ על פני תוצרת חוץ לארץ.

ה. יש להעסיק עבודה עברית גם אם היא יותר יקרה (שו"ת משפטי עוזיאל חו"מ סי' מד.  חפץ חיים באהבת חסד א, ה אות ו-יב.  ועיין עוד בעניין זה בהרחבה גדולה בשו"ת שאילת שלמה ח"ב ס' רסד).

ו. אם הוריו מתנגדים שיגור בהתנחלות חדשה, אין לשמוע להם (שו''ע יו''ד רמ, טו). 

ז. גם אנשים שאינם מקיימים תורה ומצוות, ועוסקים בבנינה, מצוה גדולה בידים (אליהו רבה ט).

ח. חיבת הארץ

א. יש לחבב את ארץ ישראל ולספר בשבחה.

ב. אסור להוציא דיבת הארץ (חטא המרגלים).

ג. גדולי החכמים היו מנשקים אבניה ומתגלגלים בעפרה (כתובות קיב, א-ב.  מרן הרב קוק מסביר שלא נישקו את רגבי האדמה, כי אם עשו זאת, זה היה מפני שהאדמה סופה שתיתן פֵּרות, וחשיבותה וקדושתה של ארץ ישראל היא רק בגין המצוות התלויות בארץ (תרומות ומעשרות וכו'), אלא זו אהבה שאינה תלויה בדבר (שיחות הרב צבי יהודה, ארץ ישראל עמ' 36, 211).

ד. אם יש מכשול בדרך, מצוה לתקנו (כתובות קיב, א).

ה. אם יש לכלוך ברחוב ובכל מקום, מצוה להרימו ולשימו באשפה.

ו. אסור לזרוק לכלוך ברחוב ובכל מקום.

ז. יש לשבת במקום נעים, אם חם, בצל, אם קר, בשמש (כתובות שם.  ת"ח אחד תלה שלט על המזגן שלו עליו כתוב "מזגנא דרבי אמי ורבי אסי", וכוונתו לדברי הגמרא שם.  ספר עלינו לשבח, בראשית להג"ר יצחק זילברשטיין, עמ' תכט-תל).

ט. נסיגה מן הארץ

א. אסור למסור לגויים אפילו מדרך כף רגל מארצנו.

ב. הדבר נכון, גם אם יש בכך סכנה.

ג. מותר לגויים לשבת בארץ, בתנאי שאינם עובדי עבודה זרה (נצרות), ושמקבלים מרות מדינת ישראל, אינם הורגים ואינם מזיקים (שיחות הרב צבי יהודה, ארץ ישראל עמ' 121-112).

ד. אם הממשלה רוצה לפנות התנחלות, ההחלטה נגד התורה, בטלה ומבוטלת.  כמובן אסור שתהיה התנגשות בין יהודים.

י. מדינת ישראל

א. מדינה יהודית בארץ ישראל היא מצוה (והורשתם את הארץ.  רמב"ן שם).

ב. ממשלת ישראל קובעת כל העניינים. א. מדין מלך (שו"ת משפט כהן עמ' שלח).  ב. דין דינא דמלכותא דינא.  ג. מדין שבעה טובי העיר.

ג. יש לכבד שרים וחברי כנסת, מדין מלך.

ד. החלטת ממשלה נגד ההלכה אינה תקפה (רמב"ם, הלכות מלכים ג, ג).

ה. יש לשלם את כל המיסים על פי חוק.

ו. בתי משפט חייבים לשפוט על פי דין תורה (רש"י תחילת פרשת משפטים.  רמב"ם סוף הלכות סנהדרין).  בינתיים זה הרע במיעוטו, עד שנקים בתי דין בכל מלוא רוחב הארץ.

יא. בית המקדש

א. מצוה לבנות בית המקדש.

ב. קודם, יש להקים מלך, אחרי כן למחות את עמלק, ואז לבנות בית המקדש (רמב"ם, הלכות מלכים א, א-ב.  אחרי מלחמת ששת הימים, התחדש שיעורו של רבנו הרב צבי יהודה לתלמידיו הגדולים, הרבנים תלמידי החכמים. בענוותנותו הוא שאל: מה נלמד עכשיו? הרב חנן פורת הציע: אולי הלכות בית הבחירה? רבנו אחז ידו בחום ואמר לו: חנן, עוד הרבה עלינו ללמוד את הלכות מלכים ומלחמותיהם).