שכל רגש דמיון

ש: המצוות מדכאות את הרגש והחיים?

ת: נכון.  מדכאות את הרגשות הטמאים, ומרוממים את הרגשות הטהורים.  הן מדכאות את היצר הרע, ומשחררות את היצר הטוב.  הן מדכאות את היצר הרע, ומעצימות את היצר הטוב.  הן מדכאות את הנפש הבהמית, ומגלות את הנפש האלהית.  ועיין אורות הקדוש ג רסז.

ש: איך להעצים את הרגשות הטהורים בחיים?

ת: א. על ידי עבודת ד' שברגש, כלומר התפילה.  התפילה עושה פעולה כפולה.  א. היא עבודת ד' של ביטוי אל ד' של הרגשות הישרים שבאדם.  ב. היא מזככת את הרגש, ומטהרת אותו, שגם זו עבודת ד'.

ש: כיצד ידע אדם אם רגש הוא טהור או טמא?

ת: הוא יבחן אותו לאור השכל, כלומר השכל הישר, ומעליו השכל של תורה.

ש: כיצד יעצים אדם את הרגש בחיים?

ת: בעזרת השכל.  הוא ילמד רבות אותן הענינים שאליהם הוא רוצה להפנות את הרגש, ילמד עוד ועוד.  למשל, יש בין איש לאשתו, תופעה ידועה המכונה משבר שחיקת האהבה הרומנטית, בממוצע אחרי שלוש שנים, לכן יחשוב על הדברים האהובים באשתו וכך לאיטו רגשו יתעצם.

ש: אין להבדיל בין אמונה לדמיון?

ת: גם זאת על ידי בדיקת השכל.  הרמב"ם לוחם במורה נבוכים מלחמת חרמה נגד הדמיון ההוא החולני.  הדמיון דוחף את האדם קדימה מעבר למציאות, ובדרך זו הוא מביא ברכה, אך גם יכול להביא קללה.  לכן יש לבחון כל דמיון על ידי השכל, שלא יהיה גג ללא מעקה.

ש: כיצד השכל יישמר שהוא בעצמו לא יטעה?

ת: על ידי בדיקתו אצל מורים וחכמים וכן אצל חברים, שמשמשים כביקורת, אחד לשני.  לכן יש ללמוד בישיבה, בו יש רבים, ולא מבודד בחדרו. 

ש: איך לא להפוך לשכלי, קר ומנותק מהחיים?

ת: אכן, אדם עם שכל ללא רגש, הוא כצולע.  וקל וחומר רגש ללא שכל, שהוא עוד יותר צולע.  יש צורך בשניהים.  אמנם השכל אמור לכוון את הרגש, אך הם צריכים להופיע בשלמות.  הרי השכל בעצמו אומר שיש צורך ברגש.  אדם הנוטה לשכל, יבחר לו חבר רגשי, אדם הנוטה אל הרגש, יבחר חבר שכלי.  וכך הם משלימים אחד את השני.

ש: אדם שיוריד את כל הדמיונות שלו על ד', לא יישאר לו כלום?

ת: נכון, אך אין להוריד את הדמיונות הכשרים והטובים, רק להיזהר מדמיונות חולניים.  לכן, אפשר לדבר על יד ד', הארץ הדום רגליי, ויחר אף ד', עיני ד' משוטטות בכל הארץ.  אך בתנאי שזוכרים שדיברה תורה כלשון בני אדם, ואין להגשים את האלהים, חלילה.  יש לזכור שאותם הדמיונות אינם מתיחסים למהותו יתברך אלא לגילויו בעולמות.  דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך (אנעים זמירות).

ש: עם ישראל היה בגלות אלפיים שנה, ותמיד ידע שיחזור לארץ, ובאותה תקופה, אפשר היה לומר שאנחנו מדמיינים, והנה זה קרה.  אז יש דברים שנראים כדמיון אבל לבסוף קורים?

ת: נכון מאוד.  ויש שלא.  לכן יש הבדל בין דמיונות שהאדם ממציא, לבין דמיונות, להם השכל נותן אישור, וקל וחומר דמיונות שד' מוסר לנו בנבואה.  אכן, בהרבה עניינים בעולמנו, לא הכל אותו דבר, לפעמים הגמרא אומרת: שאני.  זה שונה.

ש: הרמב"ם מדבר בשמונה פרקים על ספינה מרחפת באוויר, זו דוגמא למשהו שהיה דמיוני ומופרך, בכל זאת זה קרה?

ת: אכן, זה מדע ישן, אך כאשר חכמינו רוצים להסביר לנו דברים בעזרת משלים ודוגמאות, הם לוקחים אותם מהמדע של אותה תקופה, כדי שבני אדם יבינו.  יותר מזה, גם בימינו אנו עדיין משתמשים בביטויים שקיעת החמה וזריחת החמה, מפני שהם יותר נוחים מאשר מושגים שקשורים לסיבוב כדור הארץ מסביב לעצמו.  לכן החכמים השתמשו במשלים מדעיים של אותה תקופה, כגון גלגלים בשמיים של האסטרונומיה הישנה, ארבע  מרות של הרפואה הישנה, ארבע יסודות של הפיסיקה הישנה.  ולכן כשהמדע משתנה, אז אם המשל הקודם כבר אינו מספק, יש להחליפו במשל חדש, שיחדור ללבבות.

ש: אז האם יתכן שהמדע של העתיד יוכל לעשות דברים שנראים לנו כדמיון?

ת: בודאי.  הוא עשה זאת רבות, כגון כלי חשמלי, שעון יד, עט נובע, טלפון, טלפון סלולרי, חיסון, צילום רנטגן, ועוד דוגמאות למאות ולאלפיים.  חסד ד' הולך ומתגלה במהלך הדורות.