שמחת תורה אחרי הטבח

ש: כיצד נחגוג השנה שמחת תורה אחרי הטבח?  כיצד נתעלם מהסבל של האלמנות, היתומים, החטופים והפצועים?

ת: אין לבלבל את היוצרות. שמחה בזמן שמחה, אבל בזמן אבל (רש"י סוף פרשת בראשית).

בשמחת תורה אנו שמחים על מתן תורה ועדיין שמחים לעד ולנצח נצחים עד סוף כל הדורות. ובתשעה באב אנו עצובים ובוכים על כל החורבנות ועל כל השמדות וכל הגלויות, על אף שעתה בחסדי ד', יש לנו מדינה. לכן נחגוג שמחת תורה כרגיל וכמובן נוסיף אל מלא רחמים על כל הנופלים.

משל למה הדבר דומה? לאדם שאשתו ילדה תינוק ומתה בלידה. הוא מברך שתי ברכות: שהחיינו על התינוק וברוך דיין האמת על אשתו. האם בגלל שאשתו מתה, הוא  עצוב על לידת התינוק?! וכי בגלל שנולד תינוק, אין לו צער על מות אשתו?!

אפילו בזמן השואה חגגו שמחת תורה. כמובן, אין לדמות את הטבח של שמחת תורה לשואה, כי צריך פרופורציות. אבל יש לנו מה ללמוד מאבותינו.

הגרא"מ שך נהג לספר על קבוצת יהודים שעמדו להיכנס לתאי הגזים עירומים, צפופים ודחוקים, ומסביבם כלבי שמירה. פתאום יהודי אחד קרא: "אחים יקרים, היודעים איזה יום היום? שמחת תורה. אמנם אין לנו ספר תורה לרקוד איתו, אפילו לא חומש ואפילו לא סידור, אבל דבר אחד יש לנו ולא יוכלו לקחת מאיתנו לעולם: יש לנו ריבונו של עולם! הוא נמצא איתנו בכל רגע ואנו יכולים לרקוד, וכולם יצאו בריקוד עצום".

ועוד סיפור, בשמחת תורה האחרון בשנת תש"ג בגטו ווארשה. מתוך חצי מיליון יהודים, נשארו שלושת אלפים. ומנין וחצי יהודים נאספו בביתו של הגאון ר' מנחם זמבה להקפות. כולם היו שבורים, רצוצים ושכולים ואמרו את הפסוקים ביגון. פתאום נכנס ילד בן שתיים עשרה. זה היה פלא, כי אז כבר לא היה אף ילד בגטו. הוא לקח סידור והצטרף לתפילה. התחילו הקפות. פתאום, אחד המתפללים ,מנהל בית יעקב, חיבק את הילד בזרועו, יחד עם ספר התורה, לחץ שניהם אל ליבו וצעק: "ילד עם התורה הקדושה"! ורקד בהתלהבות. וכולם רקדו איתו.